אחד הדברים היפים ב"חתונה ממבט ראשון" הוא שהצופים לא רק צופים בזוגות אחרים, אלא גם מקבלים מראה לזוגיות שלהם. כל פרק הוא מעין שיעור לחיים האמיתיים שלנו ויכול ללמד אותנו דבר או שניים: מי מבין בני הזוג מוותר יותר? מי מתאמץ יותר? על מה אפשר להילחם ועל מה כדאי להתפשר? ובעיקר – איזה סוג של פרטנר מתאים לנו באמת, ומי פחות?
ואז מגיעה הפצצה – רוני חושפת שהלב שלה בכלל שייך למישהו אחר. רגע, מה? מסתבר שהיה לה קשר לפני התוכנית, ודווקא עכשיו, רגע לפני שהיא נכנסת לניסוי, הוא חוזר לחייה וגורם לה להתלבט. נו באמת. אם את לא בטוחה, למה את פה? למה להיכנס למשהו כל כך אינטנסיבי כשאת עדיין עם רגל אחת בעבר?
אבל כמובן שהיא מחליטה להמשיך עם התוכנית, ולמען האמת – זה נראה כמו מתכון בטוח לאסון. קשה להאמין שהשידוך הזה יחזיק מעמד כשברקע יש מישהו אחר שמעסיק לה את המחשבות. אם הייתי במקומם, הייתי מבטלת לה את ההשתתפות במקום, כי איזה סיכוי יש לזה באמת? אבל כנראה שבתוך עולם הריאליטי, הדרמה חשובה יותר מהרגשות של שקד.
ואם ניחשתם את ההמשך – ברור שזה לא נראה טוב. מהרגע הראשון היה ברור שרוני לא התחברה לשקד, והיא אפילו לא מצליחה להסתיר את זה. הבעות הפנים, שפת הגוף, הכל צועק "אני לא בעניין". ומנגד – שקד. הוא מתרגש, מחייך, נראה מבסוט מהבחירה של השדכנים, כאילו קיבל בדיוק את מה שקיווה לו. היה כואב לצפות בזה.
אם היה צורך בהוכחה נוספת לפער ביניהם, היא הגיעה מהר מאוד. כשחבריו של שקד אומרים לו בהתלהבות "שקד, אתה נשוי!", הוא מחייך ומגיב בחיוב, כולו בתוך החוויה. אבל כשחבריה של רוני זורקים לה "התחתנת, כפרה!", התשובה שלה חדה וברורה: "לא התחתנתי". וזה, בעצם, אומר הכל.
אפשר ממש לשמוע את המחשבות שלה מהדהדות – "טוב, נסיים את התוכנית ונמשיך הלאה". אין פה התרגשות, אין פה סקרנות, רק מישהי שנתקעה בתוך סיטואציה שלא מתאימה לה. וזה אולי החלק הכי מתסכל – כי מדובר ברגשות של בן אדם. שקד לא נרשם לתוכנית כדי להיות סטטיסט בדרמה מתוסרטת למחצה, הוא באמת רצה למצוא זוגיות. אבל נראה שמהצד השני, התהליך הזה לא מקבל את אותו היחס. חבל.
התרעות פיקוד העורף