נכון, עוד מוקדם לקבוע האם הקשר יצליח או לא, אך אנחנו כאן כדי להיות שותפים לצעדים הקטנים במסע המטורף שנקרא זוגיות. אם חשבתי שאיילה כבדה יותר, גיליתי קלילות וחן. אם חשבתי על סמך רושם ראשוני, כי שחר שטותניק ומבולבל, גיליתי בחור רומנטיקן. ולא רק בגלל המחווה שהשאיר לה על המיטה.
מהר מאוד הגיעה התשובה: חיה מגיעה מבית דתי וכבת בכורה, הייתה נתונה ללחץ כל חייה. לכולם סביבה היה ברור שאיך שהיא מסיימת את הפנימייה היא תתחתן, אך זה לא קרה, ולא רק זה - היא הכירה בחור לא דתי שהציע לה נישואים. המשפחה סירבה לקבל אותו, ושם הגיעה נקודת מפנה בחיים שלה - או המשפחה או הזוגיות, היא כמובן בחרה במשפחה. בסופו של דבר היא התחתנה עם בחור דתי, המשפחה הייתה מאושרת, אך ביום החתונה חיה הבינה שהלב שלה לא שם.
הם קיבלו לאורך כל הערב סימנים מחזקים מהסביבה, גם מהמשפחה וגם מהחברים. על פניו, דבר שאמור לספק תחושת ביטחון. אך אני חושב שזה מה שהרס. אתם רואים שהוא בלחץ, תנו לו לנשום. לצד זאת, אצל הרבה אנשים שנפגעו מזוגיות, לשמוע "זה זה", קצת מוביל לפחד. פחד להיפגע שוב, להתאכזב. כך שאפשר להבין את מור. הוא גם אמר בעצמו, בדיוק את מה שתיארתי: "זה מה שמפחיד אותי - שהכל מדהים". וכמו מלאכית, הגיעה חיה - רגישה, מבינה, עם חיוך שובה לב. היא אמרה לו שהכל בסדר גם אם הכל לא בסדר. וזה מה שהוא היה צריך לשמוע.
הוא חזר לרקוד, ועד כאן, כפי שניתן לקרוא - הייתי מאוד סלחן עם מור. אני עדיין בעדו, אבל פעם נוספת, כשחבר שלו בא ואמר מילים מעט מלחיצות, הוא בחר לברוח: "אני חייב להשתין", כשבעצם הוא רק רוצה לצאת לעשן, מה גם שהסלואו המדובר התחיל וחיה נעמדה לבד. החברות שלה חזרו על אותה המנטרה: "עכשיו הוא הלך?", והיא השיבה: "לא נורא הכל טוב, תנו לו", אך בפנים, סערה. מה שהכי חששתי ממנו קרה, חיה פירשה את הלחץ של מור לחוסר ביטחון מולו: "אני לא מצליחה להבין אם מצאתי חן בעיניו". את האמת, אי אפשר להאשים אותה.
וכך נגמר הפרק: "הרגשתי בחתונה הקודמת שלי לבד וזה החזיר אותי לשם". כל פרק עד כה, הסתיים ברגעים הבודדים של אחרי החתונה, הפעם בשביל המתח, נשארנו עם סימן שאלה. האמת - עבד. ניכר שחיה הרבה יותר מוכנה לתהליך שנקרא חתונמי מאשר מור, האם זה אומר משהו על המוכנות של מור לזוגיות? אני ממש לא חושב. יקח לו זמן להתרגל לקונספט, בו הכל רץ מהר מדי. וכשהוא יתרגל נראה בן אדם אחר, ואולי גם הצלחה עם חיה.