די, זהו. אמרתי לעצמי. 

אני לא הולכת לכתוב שוב על "מפגש הקצוות" המטורלל של נוה דרומי. מה עוד יש להגיד שלא אמרתי בשני הטורים הקודמים? אני בטוח יכולה למצוא משהו טוב יותר לעשות עם עצמי, מאשר לצפות ב-I24. אבל אז נוה הפתיעה. פייר? לא ראיתי את זה בא. 

בשבוע שעבר הצעתי, חצי בהלצה, שתתחיל להזמין שמאלנים אמיתיים לריאיון, ולא כאלו שהם במקרה הטוב מרכז-קיצוני. השתעשעתי אפילו ברעיון שתיתן את הבמה למרואיין או מרואיינת ערבים. אז כשגיליתי שהמרואיין השבועי הוא לא אחר מזוהיר בהלול, הרגשתי מחויבת לכתוב.

קודם כל (אני מקווה שכל הקוראים מחזיקים טוב בכיסא) כדי לפרגן. מאז שבעה באוקטובר, הערבים נעלמו כמעט לחלוטין מהמסכים שלנו, אלא אם כן סופרים את יוסף חדד, שבאופן טבעי פורח באולפנים. למעט כאן 11, באופן גורף הקול שלהם כמעט מושתק. 

אז אמנם זה רף מאוד נמוך, אבל דרומי יכלה בכיף להביא עוד מישהו בסגנון רני רהב או רזי ברקאי. מישהו מתלהם, נציג של ישראל הראשונה שיאבד את שלוותו ויתנשא או יזלזל, או איזה פרובוקטור. זוהיר בהלול הוא ההפך המוחלט, מה שאומר שהסיכויים לסערת רשת הרבה יותר נמוכים.

אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

טרנספריסט, זה כמו צ'חצ'ח?

הדעות בהן זוהיר בהלול מחזיק רחוקות בהרבה מאלו שמחזיק גדי שמני, אבל הפלא ופלא, הפעם נראה שנוה מקשיבה. בניגוד לשמני - בהלול לא היה צריך לרגע לנסות להשחיל מילה במניפסט שמתחזה לשאלה. שוב, זהו רף מאוד נמוך, וזה לא שהשאלות הפעם חדות במיוחד. הנחות המוצא של דרומי ניכרות, כשהוא נדרש (כצפוי) לגנות את שבעה באוקטובר.

אם לפני שבועיים הטיח בה ברקאי "זו שאלה מטומטמת", זוהיר בהלול הלך בדרך שניטרלה את המתח והפטיר "את מתפרצת לדלת פתוחה". כי קשה להמשיך לכעוס ברצינות אם אפילו לרגע עולה בראש התמונה של אדם מתפרץ לדלת פתוחה. 

זה לא שאין עימותים, אבל הדבר הכי גרוע שבהלול מטיח בה זה שהיא טרנספריסטית, וזו תווית שנוה דרומי לובשת בשמחה. למזלנו, היא לא שואלת אותו אם להגיד "טרנספריסט" זה כמו להגיד "צ'חצ'ח", אז כמחווה של רצון טוב, אני גם לא אעקוץ אותה יותר מדי על זה שהיא משתמשת במונחים כמו "חינוך מחדש" בנונשלנטיות נטולת מודעות היסטורית.

זוהיר בהלול בריאיון לנוה דרומי (צילום: צילום מסך, i24)
זוהיר בהלול בריאיון לנוה דרומי (צילום: צילום מסך, i24)

זוהיר בהלול, על כמה שדעותיו רחוקות מהקונצנזוס הפנים-יהודי, הוא דמות יחסית קלה לעיכול. יש רבים שעוד זוכרים לו חסד מימיו כשדרן כדורגל, ובעברו כפוליטיקאי כיהן במפלגה ציונית. יכולתי לומר שזה לא חוכמה להביא דווקא את זוהיר בהלול.

אבל אני חייבת להודות שזו שבירה של חוקי הפורמט. "מפגש קצוות" מהונדס לייצר רגעים ויראליים, ואין דבר שהוא יותר ויראלי מרגשות עזים - כעס, פחד, שנאה. ועם כמה שאני משוכנעת שבהלול מעורר בצופה I24 הממוצע כעס עם דעותיו, נראה שאפילו נוה דרומי מתרככת קצת מול האישיות המקסימה שלו. לרגע נדיר אחד, הוא אפילו גורם לה לחייך.

הגבות הזקורות והפרצוף הנוזף עדיין מופיעים מפעם לפעם, אבל זה לא רק שהיא כמעט ולא קוטעת את המרואיין שלה, הפעם גם כל שפת הגוף שלה הרבה יותר נינוחה. בכל זאת, נראה שבהלול הוא לא רק ערבי או שמאלני, הוא בראש ובראשונה אופטימיסט (מצרך נדיר במחוזותינו). 

עם כמה שמקוממת את נוה דרומי האמירה שלו שצריך להקים מדינה פלסטינית גם אחרי שבעה באוקטובר, קשה להתרעם על הסנטימנט שלו ש"מהרע צריך לצמוח טוב" בלי להצטייר כמפלצת. ואז, נוה סיפקה משהו שנדיר במחוזותינו עוד יותר מאופטימיות: הסכמה באי הסכמה. 

הצייצנים יכולים להתווכח עד מחר מי ניצח את מי בעימות (זה הרי תמיד אנחנו והם), אבל הפעם דרומי הכריעה, כמאמר הסטיקר האהוב עלי מ-2006: נסתפק בתיקו. יותר מפעם אחת היא אמרה "אני חולקת עליך", שזו לא רק דרך להימנע מלהגיד "אתה טועה", זו גם הכרה באפשרות שיתקיימו שני נרטיבים במקביל. 

מזל ששאר המהדורה איזנה את המיצג הפוסט-מודרני הזה עם מתקפה מופרעת על רונן בר, לצד דרישה מהשב"כ לחקור את הקפלניסטים. מישהו עוד היה עלול לחשוב שגם I24 ערוץ של שמאלנים.