אני צופה מהבוקר (שבת) בדריכות ומתח אחר שחרור שלושת החטופים, סשה, יאיר, ושגיא שעושים ברגעים אלה את דרכם לישראל. יחד עם זאת מתעוררת בי השאלה, למה ישראל משדרת את הטקס הסדיסטי והמתוכנן הזה של חמאס, עם אותה במה מקושטת בשגלי הטרור, ועליה עומדים החטופים חשופים לקהל עזתי זועם המריע ושמח להשפלתם, משל היינו צופים במחזה מתקופת רומא העתיקה?
פרשנינו מסבירים שמדובר בתיאטרון הטרור המיועד לספק את ההצגה הכי טובה בעיר לעזתים, אבל ברגע שמשדרים גם אצלנו את הפארסה האכזרית הזאת, רגע אחרי רגע ומיטב הפרשנים באולפני מנתחים כל פיפס בטקס, הם הופכים אותה להצגה הכי טובה בעיר גם עבור כולנו. ואני שואלת, למה צריך לתת לחמאס את הסיפוק שהטקס המקומם הזה משודר אצלנו לכל פרטיו הכי קטנים וכל רגע ושנייה שלו? מי צריך את כל המזוכיזם הזה בלצפות במחזה סוריאליסטי בלתי אנושי הנוגע באנשים חטופים שלנו שעברו שבעה מדורי גיהנום? אי אפשר היה להסתפק בלשדר אך ורק את פגישת המשפחות עם החטופים, כי הרי זו המטרה לשמה הגענו להסדר ולמתווה עם ארגון מרצחים, וזה הרגע הכי חשוב והכי מרגש שיש עמו, אם לא את כל הניצחון המוחלט, לפחות חלק ממנו.
יונית לוי, מגישת המהדורה היחידה שהעלתה את הנקודה הזאת כששאלה האם לא מיותר מציידנו לשתף פעולה עם הטקס המבזה הזה שמארגן החמאס, (ולצערנו, גם בכישרון רב). שאלה מצוינת ומתבקשת, מכיוון שהמחבלים הארורים מחככים ידיהם בהנאה כאשר עיניים בכל העולם, ובעיקר העיניים של הציבור הישראלי, צופים במופע שהוא ארגן, ואותה צפייה רק מחזקת את תדמיתם ומעבירה מסר אחד ברור: אנחנו פה שולטים ביד חזקה וזרוע נטויה, לא מובסים ולא נעליים.
יונית לוי אף ביקשה מהצופים הישראלים "לדלג במחשבה" על שטיפת המוח של המופע הסדיסטי שהחמאס מנסה לעשות לתודעה הציבורית שלנו, כשבמקביל אולפן החדשות, שידר כל רגע מהטקס, ופרשנים אחרים ביקשו שנתמקד בעובדה המנחמת כביכול, שלחמאס לא נשאר שום נשק אחר מאשר הפעלת טרור פסיכולוגי. אולם אני שואלת, איך אפשר לדלג על התמונות מעוררות הזעם אלה הנשקפות מהטקס, כאשר הוא משודר פעם אחר פעם בכל פעימה ופעימה, בכל שבת? עד מתי נהיה שוטים ונאיבים כל כך וניפול שוב ושוב למלכוד הטרור הפסיכולוגי הזה, שדרך אגב, להסברה הישראלית אין כל מענה שכנגד?
כאשר החמאס תוקף עם רקטות ופצצות, אנחנו עונים בפצצות גדולות יותר ובנשק מתוחכם יותר. כאשר האויב תוקף מערכות סייבר שלנו, אנחנו טובים ממנו בתחום, ותוקפים בתגובה את מערכת הסייבר שלהם ועושים בה שמות. למה אם כך, אנחנו לא חושבים מחוץ לקופסא ומספקים תגובה הולמת גם בתחום הלוחמה הפסיכולוגית? למה כאשר הם מצלמים את חטופינו רזים ונראים כמו שלדים, אנחנו לא מצלמים לצד אותן תמונות, את האסירים הביטחוניים המשוחררים הפלשתינים, שנראים כאילו בילו חופשה בקייטנת קיץ?
בשורה התחתונה, הגיע הזמן להקים מערכת הסברה רצינית שבראשה יעמוד שר הסברה מוכשר, אינטליגנטי ויעיל שישיב מלחמה שערה לטרור הפסיכולוגי של האויב, ולהפסיק לשדר את הטקס המשפיל של שחרור החטופים שלא רק גורם לכולנו לרצות לשבור את מסך הטלוויזיה לרסיסים ולזעם ותסכול, וגם לא ישמש כאינסנטיב למחבלים הארורים להמשיך ולשחק ברגשותינו ולשאוב מכך סיפוק והרגשה שהם ניצחו. די עם הביאוס והרגשת חוסר האונים ששידורי התקשורת מעוררים בנו, כשהם משחקים לידיהם של הטרוריסטים, במקום לשדר רק את הפגישות המרגשות של חטופינו עם משפחותיהם ואת צהלות השמחה הנשמעות מכל עבר ופינה מכל קצות הארץ, בזמן שהם חוזרים אלינו.