הבחירה ללהק נבחרת כוכבים מסוג זה, ללא אף שחקן או שחקנית שמביא עמו רעננות חדשה לקדמת המסך, כמו אילצה את תצוגות המשחק להיות עשויות, שלוקחות עצמן ברצינות רבה ובזאת מעמיסות על חווית הצפייה. מכאן, נולדת תחושת עודפות מרופדת שלמעשה מעפילה, כולאת ואף חונקת את הדרמה בעלת הפוטנציאל האדיר. ״הראש״ מזמינה אותנו, הצופים והצופות, להיכנס לעולם מסתורי ומרתק שנשען באופן מובהק על פיסות מהמציאות הממשית, אך המשאב הנחוץ ביותר, האותנטיות למרבה הצער מתפספס.
רגע זה מצביע על תחושת חוסר ביטחון מצד בחירות הבימוי שנתמכות בשימוש תכוף של גלגלי עזר ובזאת מביעות גישה של הסתייגות והססנות. זה בא לידי ביטוי גם דרך השפה האסתטית שמגיעה כבר בתחילת הפרק; תנועת מצלמה ארוכה הולכת אחורנית ומגלה דמויות חדשות ופרטים נוספים בתוך התמונה, לפתע נקטעת ועוברת לשוט סטנדרטי שזונח את הצעד המעניין והקולנועי שנלקח. מכאן, נותרת חוויה של פספוס שנרתעת ללכת עד הסוף עם האמצעים האומנותיים שעומדים לרשותה.
פרק הבכורה של ״הראש״ מנסה לקחת את עצמו ברצינות יתרה והפחד לשגות מונע ממנו לייצר רגעי אמת פוטנציאלים שבורחים למחוזות קונפורמיסטים ושמרניים שבסופו של דבר מכשילים את הדרמה.
התרעות פיקוד העורף