העולם כמנהגו נוהג ואני מדליקה את ערוץ 12 לצפות בארץ נהדרת, תכנית הסאטירה היחידה בישראל שיכולה לייצר אימפקט חברתי. הפרק היה בתמת החזרה ל-6 באוקטובר בנושא ההפיכה המשטרית. ההתרחשויות בו ללא ספק הצליחו להפתיע אותי.
אמירה אחת שתפסה אותי הייתה של ביבי: ״אלוהים, למה אני עובד עם דבילים? אה, כי הם לא מאיימים עליי״. זה משפט שכולנו הייתי רוצים לשמור מהאדם האמיתי. הרי כל אחד, מימין או משמאל, יודע שאדם צריך להיות בעל יכולות גבוהות מהרגיל כדי לנהל ארגון, לא משנה אם זה ארגון פשע או ארגון מדיני, או גם וגם.
מטורף לראות אדם ששרד את שבי חמאס במשך שנה וחצי מגיע לראיון באחת התוכניות הכי נצפות במדינה. הוא לא מגיע לסתם ראיון, אלא לראיון בתכנית סאטירה, ונקרט הרשה לעצמו גם לצחוק וגם להגיד את האמת הכואבת. זה היה רעיון מעולה. אבל כשחשבתי שהתכנית והרגשות נגמרו להיום, הגיע עוד מערכון אחד ששינה את הכל.
מערכון הסיום היה השורה התחתונה של הפרק. בו אנשי חמאס ״מענים״ שניים מהחטופים, בכך שהם מראים להם חדשות מהטלוויזיה הישראלית. החטופים למעשה רואים שעסקים כרגיל בזמן שהכל בוער. הממשלה ״חזרה ל-6 באוקטובר״ ושכחה מהם. המלחמה חזרה, הועבר תקציב שערורייתי והיועמ״שית בחוץ.
התרעות פיקוד העורף