אחרי שהסרט הראשון על מעללי מייקל ג'קסון עורר תהודה כה רבה, אמריקה רוכבת על ההצלחה. עוד יהיו פה יותר סרטים מרמבו. מהרגע הראשון של הצפייה ב"לעזוב את נוורלנד 2: לשרוד את מייקל ג'קסון" עולה צחנה. צחנה של תאוות פרסום, צחנה של תאוות בצע, צחנה של כיעור שטלוויזיית טראש אמריקאית מתמחה בה.
את הנושא ראינו כבר בפרק הראשון של “לעזוב את נוורלנד". שני גברים צעירים התייצבו בפנים נפולות מול מצלמת הטלוויזיה וטענו שמייקל ג'קסון היה פדופיל שביצע בהם מעשים מיניים כשבאו להתארח בטירת הלונה פארק שלו נוורלנד. בסרט בן ארבע שעות תיארו השניים באילו חדרים ובאילו תנוחות בוצעו המעשים, והרעש שהתעורר בעקבות הסרט היה גדול. מייקל ג'קסון, אף על פי שחובה לזכור שהטענות לא הוכחו, הוקע כסוטה מין, והיחס אל אומנותו ויצירתו השתנה והתדרדר.
והנה עברו חמש שנים מאז, שוב הם מתייצבים דומעים מול המצלמה, שוב הם מספרים על סיוטים שלא הרפו מהם שנים בעקבות מעשיו של מלך הפופ המנוח, שוב הם תובעים כסף מעיזבונו הענק של האיש, ושוב נעשה סרט לעזוב את נוורלנד.
מכיוון שהמעשים נעשו או לא נעשו לפני שנים, ומייקל ג'קסון עזב את העולם לפני שנים ואינו יכול לענות על ההאשמות אבל לפחות בדעת הקהל הוא הורשע וייזכר לנצח כפדופיל, אז לטובת האובייקטיביות נכון להציג גם את האפשרות שחבורת מפיקים שנזכרו ברעש שהקים הסרט הראשון החליטו לעשות סרט נוסף בתקווה שגם הוא יעורר מהומה.
ולהלן הערכה נוספת: במהלך 50 השנים הקרובות, אחת למספר שנים, ייזכרו אנשים בפגיעה הפדופילית שפגע בהם מייקל ג'קסון, וגם הם יתבעו עם דמעות בעיניים, ויהיו סרטים על אודותיהם במספרים גדולים יותר מרמבו ומ"מלחמת הכוכבים", ומייקל ג'קסון ימשיך לספוג ולשתוק.
התרעות פיקוד העורף