בראיון ראשון ומטלטל לתוכנית התחקירים "60 דקות" של רשת CBS האמריקאית, חושף ירדן ביבס, לראשונה מאז חזרתו משבי חמאס, את האכזריות הבלתי נתפסת של מחבלי חמאס, כשאילצו אותו לשבת מול המצלמה ושיקרו על נסיבות מותם של אשתו ושני בניו, אריאל וכפיר, שטענו שהם נהרגו בהפצצה ישראלית, על אף שנרצחו בידי חוטפיהם: "הם נרצחו בדם קר, בידיים חשופות".
הראיון ששודר הלילה (בין ראשון לשני) נפתח בתיאור המזעזע וקורע הלב כשהוא מתאר כיצד המשיכו להתעלל בו המחבלים לאחר שבישרו לו המחבלים על מותם: "הם אמרו לי- 'אה, זה לא משנה, אתה תמצא אישה חדשה, תקבל אישה יותר טובה וילדים יותר טובים', הם אמרו את זה פעמים רבות", סיפר ביבס בקול שבור.
ביבס, שהסכים להתראיין בפעם הראשונה מאז שוחרר משבי חמאס, בחר דווקא בכלי תקשורת אמריקאי, כדי שהנשיא דונלד טראמפ יישמע את דבריו, כשנשאל בראיון אם יש לו מסר לטראמפ, ענה ביבס: "בבקשה תפסיק את המלחמה ותעזור להחזיר את כל השבויים".
כשנשאל אם הוא באמת מאמין שטראמפ יכול לעזור, ענה ביבס: "אני יודע שהוא יכול לעזור. אני כאן בזכות טראמפ. אני כאן רק בזכותו, אני חושב שהוא היחיד שיכול לעצור את המלחמה הזאת, הוא היחיד יכול לשכנע את חמאס ואת נתניהו".
בחירתו של ביבס להתראיין לכלי תקשורת אמריקאי משקפת אסטרטגיה רחבה יותר של משפחות החטופים, המבקשות להפעיל לחץ בינלאומי ואמריקאי על ממשלת ישראל ועל חמאס להגיע לעסקה לשחרור החטופים. ביבס הביע דאגה עמוקה שחידוש הלחימה בעזה מסכן את חיי השבויים הנותרים, תוך שהוא מתאר את המציאות הבלתי נסבלת בשבי.
הוא התראיין כשהוא לובש חולצה שעליה תמונות של האחים השבויים דוד ואריאל קוניו, שכניו מקיבוץ ניר עוז, שספג את האבדות הקשות ביותר בהתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר. ירדן סיפר על החברות בינו ובין דוד קוניו, שאשתו ובנותיו נחטפו ושבו בעסקה הראשונה והוסיף: "אני איבדתי את אשתי וילדיי, אסור ששרון תאבד את בעלה".
הראיון הביא גם את עדותו המצמררת של קית' סיגל, שחשף פרטים חדשים ומטלטלים, ותיאר כיצד מחבלי חמאס נהגו להתעלל בחטופים, כולל בנשים צעירות: "הייתי עד להתעללות של אישה צעירה ע"י המחבלים", הוא מתאר באופן שאינו ניתן לעיכול, כיצד המחבלים הכריחו אותו לצפות בזוועות: "ראיתי תקיפות מיניות של חטופות".
בהמשך מתאר קית' כיצד המצב החמיר לאחר שאשתו אביבה שוחררה מהשבי בעסקה הראשונה והמו"מ קרס: "הם הפכו להיות מאוד אכזריים ואלימים, הם היכו אותי והרעיבו אותי". הוא סיפר שבזמן שהרעיבו אותו, היו נוהגים המחבלים לאכול מולו, ונתנו לו להתקלח פעם בחודש מדלי עם מים קרים.
דבריו של סיגל גרמו למראיינת להצטמרר ולהשתנק כשסיפר לה כיצד הצליחו המחבלים "לשבור את רוחו", כשהוא תיאר שהוא הבין שחייו תלויים רק במחבלים- אם יחליטו להביא לו אוכל או להמשיך להרעיב אותו למוות. הוא סיפר לה שהשאירו אותו כלוא לבדו מספר פעמים כשהוא לא יודע אם יחזרו, אם מישהו יבוא להציל אותו, או שאולי הוא ימות שם לבדו.
בסיום הראיון, סיגל פרץ בבכי, כאשר הוא סיפר על דאגתו היום-יומית לחטופים שנשארו מאחור, על החשש הגובר לחייהם, ועל ההרגשה כי באופן מסויים, הוא עדיין נמצא בשבי, עד לשובם של כל החטופים.
