גילוי נאות: אני לא אוהב את הרלן קובן. אין לי סבלנות אליו. קראת ספר אחד שלו, קראת את כולם. מתרחש פשע, על פי תור מחשיד קובן כמה וכמה דמויות, בלש/ית שחייו/ה האישיים מסובכים (אבא חולה, ילד מתוסבך, גרוש טורדני) מגיע/ה אל הפושע, ספין עאלק מפתיע בסוף, ונקסט, כמו שחקן שח במשחק סימולטני מול עשרה יריבים ממשיך קובן עוד לפני ארוחת הצהריים לתקתק את הספר/הסרט/הסדרה הזהים הבאים.
"משחק הציד" לא שונה מהנוסחה הבסיסית שלו. נערה נעלמת, עיתונאית אם לילד חמוץ פנים מנסה להתחקות על עקבותיה. כתוספת לתחכום העבריין, ככה מתברר, עושה שימוש במשחק מחשב שדרכו הוא מתקשר/מפתה את קורבנותיו. לא שקובן עושה תחקיר מעמיק על האפשרויות הרבות שניתן להשתמש בהן דרך משחק מחשב. לראיה בתוך שני פרקים נעלם המשחק כלא היה ואיתו ההבטחה לאיזשהו תחכום טכנולוגי בסדרה. מדריך נוער נחשד בפגיעה בנערה וגם הוא נעלם מהסדרה. ואט־אט מתקדמת העיתונאית לעבר הפתרון, עד, כמובן, התפנית השגרתית הקובנית הבלתי מפתיעה בדקותיה האחרונות של הסדרה.
התרעות פיקוד העורף