זה כבר לא דיווח עיתונאי על אירוע שהתרחש. זה מופע של אנשים שאיבדו שליטה. השבוע, למשל, ראיתי ידיעה המעריכה כמה אבדיה ישתכר בשנת 2027. באותו יום עיתונאים ישראלים הביכו את מאמן פורטלנד צ'ונסי בילאפס במסיבת עיתונאים בניו יורק עם הפגזת שאלות על הישראלי שלו, עד שבילאפס בעצמו שם קץ למבוכה והלך.
ואז, תחת קרקורי האהבה של עידו גור, נשמע קולו של השדר האמריקאי, שאומר - אולי - מהלך יפה של דני, אבל נשמע אחרת לגמרי: שפוי, מתון, במידה, לא מתעלף משחקן ה־NBA הישראלי (השני) אחרי אלפיים שנות, בפרופורציות. יש חמש מאות שחקני כדורסל פלוס־מינוס ואין לו זמן או שכל לכנות כל אחד מהם "בייבי יאניס". יש לו משחק לשדר. הוא לא בא לכאן כמו עמיתיו הישראלים לנפח את השכל.