רגע לפני ש"חתונמי" מגיעה לסיום העונה, הפקת התכנית החליטה למלא משבצת נוספת עבור הרייטינג, בתוכן מקושקש, מבולבל, לא מעניין ולא מועיל, כגון הפרק של אתמול שבו התכנסו הזוגות ל"קליניקה קבוצתית" ואכלו לנו את הראש עם בכי ונהי על מצב הנישואין הלא ברור שלהם שלא הולך לשום מקום בטוח. זה היה פרק מיותר לחלוטין מלבד דבר אחד טוב: ישנתי מצוין במהלך הצפייה בו ואפילו נפחתי איזו נחירה שהעירה אותי בבהלה. עד כדי כך הוא היה משעמם.
הזוגות ישבו שם לסשן של שיחות עם הפסיכולוגים באווירת נכאים, כאילו באו לניחום אבלים, כאילו הם מתאבלים על מות האהבה. ההבעה על פניהם אמרה דבר אחד: מה לעזאזל אני עושה פה ואיך הגעתי לכאן ועד הלום. אף אחד מהזוגות לא מאושר בזוגיות שסודרה ותוכננה לו בקפידה על ידי מומחים, ואם הם הגיעו לתכנית עם ציפיות ותקוות, הן לא התממשו והם חוזרים לעולם הרווקות מיואשים ומודאגים, בעיקר הבנות שבחבורה שחוששות שמא הן מאחרות את הרכבת ומתי הן יביאו ילדים לעולם. היתה זו רוני שהביעה דאגה בנושא זה ונראה ששאר הבנות הנידו ראשן בהסכמה.
ואני שואלת אתכן בנות, כאישה לאישה, מה הביא נשים נאות, חכמות ואינטליגנטיות כמוכן להגיע לתוכנית שכזו ולהזדקק לעזרתם של יועצי נישואין שבעונה זו חטאו לגמרי את המטרה ויצרו חיבורים הכי הזויים? אפילו השכנה שלי ממול שמעולם לא למדה פסיכולוגיה, יכלה למצוא זיווגים מוצלחים יותר. ואם הזכרנו את הפסיכולוגים שישבו על המדוכה ושברו את הראש איך לעשות הכל על מנת שהשידוכים יצליחו למרות ועל אף הכל, בעקיפין מפנים עכשיו אצבע מאשימה כלפי הזוגות המדוכאים שיושבים מולם, כאילו הם לא עושים מספיק מאמצים על מנת שזה יצליח.
מה שהטריד במיוחד את כל הזוגות ובא לידי ביטוי אמש בקליניקה, היה חוסר התשוקה, או חוסר "מגע הקסם" כפי שהגדירה אולה, הקיים בקשר הזוגי, במילים פשוטות: חוסר משיכה, או אותו קליק ראשוני שמצית את ההתאהבות. אולם הפסיכולוגים בשלהם, דבקים בעקשנות בגירסה שאומרת שעל מנת להשיג את אותה תשוקה, זה דורש עבודה והשתדלות.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
יש לי חדשות בשבילכם. לא השתדלות ולא נעליים. או שאותה תשוקה ניצתת מיד, או שלא, ולא יעזרו כל הסשנים בעולם ושיחות הייעוץ והגישור שלכם בקליניקה אישית או קבוצתית, אלא אם כן, אותם זוגות מתפשרים מחוסר ברירה על יחסי חברות בלבד עם בן או בת הזוג ומסתפקים בהם.
קחו למשל את אולה, בת הזוג שיועדה לאופיר. היא לא מסתפקת בחברות, היא רוצה רומנטיקה מהסרטים ותשוקה סוחפת. לעומתה, רוני למשל, היתה מסוגלת להסתפק בחברות ובהחלט מרוצה מהסנכרון שקיים על מלא בינה ובין שקד, כי היא רוצה ילדים ומהר, למרות שגם היא מרגישה שמשהו חסר בפאזל הזה שהיא ושקד מנסים להרכיב, והכוונה לרגש אמיתי.
כל הזוגות היו תמימי דעים שעדיין הרגש עוד לא שם. ובינינו? מה הטעם בקשר זוגי ללא אותה משיכה גופנית שגורמת לפרפרים בבטן? אפילו מינדי ואסף שחשבנו שהם הזוג האידיאלי, נראו כאילו כפו עליהם מצב שהם לא יודעים איך לאכול אותו, למרות ההשתדלות שלהם, בעיקר ברק, שמרוב שהוא משתדל, נמאס לו כבר להשביע את רצונה של חן או את רצונם של הפסיכולוגים.
בנוסף לכך, רומנטיקה סוערת לטעמי לא יכולה לצמוח כאשר היא מצולמת והופכת למצרך טלוויזיוני ומאלצת את הזוגות לא להתנהג בטבעיות על מנת שחלילה לא יסור חינם בעיני הצופים.
ודבר נוסף. גם השיחות לתוך הלילה עם היועצים, הניתוחים וחירטוטי השכל, הורגות כל ניצוץ של רומנטיקה. דומה הדבר למישהו שכתב שיר יפה, ובמקום פשוט להניח לקוראים ליהנות ממנו, מגיעים אנשי ספרות ופוגמים ביופיו מרוב ניתוחים ופרשנויות, שייתכן והמשורר, אפילו לא חשב עליהם או התכוון להם.
ולכן, כדאי מאד להפקה לשנות את הפורמט, ואולי לשקול פשוט להניח לזוגות אחרי שזיווגו ביניהם, לעשות כרצונם ולערוך את מסע ההיכרות ביניהם בדרך שהם יבחרו, כמו לאן לנסוע לירח דבש או כל בילוי אחר, במקום לבלבל להם את המוח ולהנדס להם את התודעה. ואולי גם כדאי שבמקום קליניקה קבוצתית של הזוגות עצמם, יקיימו הפסיכולוגים קליניקה קבוצתית ביניהם, ויבדקו מה שגוי בגישה שלהם, שלא הצליחה להרים את העונה לגבהים אליהם שאפו להגיע.