"אף אחד בארצות הברית לא זוכר את ה-10 בספטמבר". המשפט הזה, נאמר אתמול (ראשון) כבדרך אגב בתוכנית "המקור" של רביב דרוקר. התוכנית, בה התראיינו דמויות מפתח ביחסי ישראל-ארצות הברית מהצד האמריקאי, הדהדה לאורך הצפייה בה שוב ושוב את המילים הזה. את העובדה שאירועים חריגים, טראומטיים או קשים לא מאפשרים למוח להיזכר שהיה משהו לפניהם. במדינת ישראל של השנה וחצי האחרונות, היו לא מעט כאלה.
המבט שלהם על עזה, שלא קיבל מספיק מקום בתוכנית, מעניין מאוד. בעוד הנרטיב בארץ כלל את הדעה לפיה ארה"ב פועלת מתוך תפיסה "רכה" שאינה מבינה את האויב, עבורם ישראל היא דווקא זאת שלא הבינה באמת את הסיטואציה הייחודית בה היא נמצאת. "בסוריה אנשים היו יכולים לברוח, היו המון פליטים. נדיר מאוד למצוא מלחמה שבה לאנשים אין לאן ללכת". הם מסבירים באופן כמעט חד משמעי שהעיכובים במשא ומתן לאורך הדרך היו רובם של החמאס ושלא היה במסדרונות הבית הלבן מי שהאשים באופן עקבי את ישראל בנושא הזה.
כל המרואיינים, למעט אולי בסוף, מצליחים לשמור את הרגשות שלהם לעצמם. קרסטנס, שראה דבר או שניים בחייו, הוא היחיד שמונע אך ורק על ידי האמוציות שלו. במקרה של ישראל הוא היה אחראי על הקשר עם משפחות החטופים ועודד אותם להשמיע את קולם בכל מחיר. כשמשפחות באו אליו ורצו לקדם ראיון עם ה CNN הוא אמר להם בלי למצמץ – "תגידו להם שאני לא עושה עבודה טובה, זה ידרבן אותם לשמוע אתכם". בעוד המרואיינים האחרים היו צריכים לברור את המילים שלהם ולהיזהר לא לדרוך על מוקשים, קרסטנס הראה לכל אורך הדרך שפיו ולבו שווים. למרות שכמו כולם לא אמר יותר מדי, שפת הגוף שלו שידרה שדר נדיר של כנות. הרגע שבו הוא מדבר על עידן אלכסנדר היה שווה הכל.
"המקור" סיפקה מעט מאוד תשובות ובעיקר העלה הרבה מאוד שאלות. האם היו ניסיונות אופרטיביים של ממשל ביידן להשפיע על הפוליטיקה בישראל? מדוע אף אחד לא התייחס למלחמה החשובה מול לבנון ולהשפעות שלה על היחסים בין המדינות? מה היה המקום של הלחצים משמאל על ביידן בהחלטות שלו? התוכנית כמעט ולא נוגעת בכל אלה ובעוד נושאים שהיו בליבת היחסים העכורים בין המנהיגים. דבר אחד היה ברור לכל אורכה של התוכנית – לסיטואציה כמו זאת שחוותה וחווה ישראל, אין כמעט תקדים. נראה היה שכולם מגששים באפלה מול ארגון טרור רצחני ששולט על רצועת שטח קטנה ומבודדת. מול הממשלה הימנית ביותר בישראל עם מעט מאוד מרחב תמרון. ובעיקר, מול נשיא שהעלה לא פעם את השאלה "מה היה קורה אילו". איך המציאות שבה אנו נמצאים הייתה נראית אם בחדר הסגלגל היה יושב אדם אחר. מה שכן עלה בתוכנית והיה משכנע מאוד, היא העובדה שעם כל הטעויות שנעשו, לכל הנוגעים בדבר היו כוונות טובות.
התרעות פיקוד העורף