פצצה הוטמנה ברכבת הקליע המפורסמת ביפן. העבריין דורש 100 מיליארד ין שישולמו לו לא מידי הממשלה אלא מידי העם היפני, ועד אז הרכבת חייבת לנסוע במהירות שאינה יורדת מ־100 קמ"ש, אחרת הפצצה תתפוצץ. במשרדי הניהול והפיקוח של הרכבת מתאספים המומחים כדי לנהל את המשבר. ברכבת עצמה מנסים הנוסעים להישאר בחיים, והקליע טסה קדימה, כשהמשבר חייב להיפתר לפני שהרכבת תגיע לטוקיו ותגרום שם לאסון.
אז הנה, גם ליפן יש סרט אקשן ברכבת דוהרת. וידוי קטן: מעט הסדרות היפניות שהייתה לי הסבלנות לצפות בהן לא השאירו בי רעב לעוד. אולי בסינמטקים תמצאו קולנוע יפני מופתי. הסדרות היפניות שבהן צפיתי ראויות לצל"ש במגמות אומנות של כיתה ו'. כל ניסיון לייחס את יצירת הסדרות לשנת לימוד בוגרת יותר הוא הפרזה גדולה.
“בהלה ברכבת הקליע" אינה שונה מהסטנדרט הנמוך הזה. הדמויות ילדותיות, מנהלות דיאלוגים ילדותיים, חילופי המכות ההדדיים ילדותיים, והאקשן בכללו שקוף וילדותי. דבר אחד מעורר קנאה בעיקר בקרב צופה ישראלי, וזוהי הרכבת עצמה. כלי תחבורה שיכול להגיע למהירות של 300 קמ"ש ויותר, ונוסע! כלומר אינו מושבת כל שבת בגלל שליטה חרדית בקואליציה, אינו נתקע כל שני וחמישי בדרך לירושלים או ליד שפיים בגלל תקלה, או בגלל שיפוץ שצפוי לארוך שלושה חודשים - רכבת שפשוט נוסעת. וגם מגיעה. בחיי, אין דבר שהיפנים האלה לא מסוגלים לעשות.
התרעות פיקוד העורף