המשחק שבבסיס התוכנית פשוט, חוקיו מוכרים בתור "העיירה", "מאפיה" או "הרוצח", תלוי איפה גדלתם, כך שלא מבנה המשחק הוא סוד הקסם של הפורמט. מה שהפך את "הבוגדים" לתופעה תרבותית במקומות כמו בריטניה וארה"ב זה הניגוד בין העובדה שהמתמודדים משחקים משחק ילדים פשוט לבין הטון והאווירה האפיים של התוכנית – הטירה הענקית, התלבושות המהודרות והשירים הדרמטיים בפסקול. "הבוגדים", בגרסאותיה המוצלחות, משתמשת במאפיינים של תעלומת רצח, אותה כל הנוכחים אמורים לקחת ברצינות תהומית, אבל בו זמנית גם קורצת לצופים בבית כדי להבהיר שהם יודעים כמה מגוחכת כל הסיטואציה.
עם זאת, הפרק האחרון כן הסתיים עם שביב תקווה, כשבסופו עלתה השאלה האם דין יסכים להפוך לבוגד, שאלה שהתשובה עליה כנראה תקבע גם את האיכות של המשך העונה. לא משנה אם אתם אוהבים אותו או שונאים אותו (למרות שיש לי תחושה לאיזה כיוון רוב הצופים נוטים), אי אפשר להכחיש את זה שדין מספק את הסחורה מבחינה טלוויזיונית – הוא נכנס לעימותים, לוקח את המשחק ברצינות, משחק טוב רוב הזמן והכי חשוב, יודע לספר את הסיפור שלו כמו שצריך למצלמה.
התרעות פיקוד העורף