בתחילת הפרק הראשון של הריאליטי החדש, "הבוגדים", מספרים לנו שהפורמט ההולנדי הפך ללהיט בכל מדינה שהוא הגיע אליה. אבל עכשיו, שבועיים אחרי עליית התוכנית ולאור נתוני רייטינג מאכזבים (עם פרק ראשון שאיבד אחריו רבע מהצופים), מסתמן שב"קשת" כנראה לא הבינו עד הסוף מה הפך אותו לכל כך פופולרי מלכתחילה.
המשחק שבבסיס התוכנית פשוט, חוקיו מוכרים בתור "העיירה", "מאפיה" או "הרוצח", תלוי איפה גדלתם, כך שלא מבנה המשחק הוא סוד הקסם של הפורמט. מה שהפך את "הבוגדים" לתופעה תרבותית במקומות כמו בריטניה וארה"ב זה הניגוד בין העובדה שהמתמודדים משחקים משחק ילדים פשוט לבין הטון והאווירה האפיים של התוכנית – הטירה הענקית, התלבושות המהודרות והשירים הדרמטיים בפסקול. "הבוגדים", בגרסאותיה המוצלחות, משתמשת במאפיינים של תעלומת רצח, אותה כל הנוכחים אמורים לקחת ברצינות תהומית, אבל בו זמנית גם קורצת לצופים בבית כדי להבהיר שהם יודעים כמה מגוחכת כל הסיטואציה.
לגרסה הישראלית, כמו מרבית תוכניות הריאליטי הישראליות, אין בעיה עם הקריצה הקומית לקהל, אבל היא כן מתקשה עם, כמו שזה מכונה בעולם הקומדיה, "התחייבות לקטע" – היא פשוט לא מצליחה ללכת עד הסוף עם הדרמטיות המוגזמת והקאמפיות. "הבוגדים" הישראלית מתקשה ביצירת האווירה הנדרשת וזה מתבטא בתלבושות היומיומיות (במקום חליפות יש גופיות ספורט), במוזיקה בינונית, בטסטות ובעיקר – באסי ורותם.
אבל זו לא אשמתם. אסי ורותם עושים בתוכנית את עושים מה שהם עושים הכי טוב – מחייכים, מצחקקים ויוצרים אווירה חברית ולא רצינית, מה שמתאים לתוכניות האחרות שהם מנחים, אבל זה ההפך הגמור ממה שהפורמט הזה דורש. הם לא מצליחים להיכנס לדמות המנחה הסמכותי שאמור להשרות אווירה דרמטית ומותחת ורק מדי פעם לזרוק הערה צינית. בפרקים שרותם הגיעה לארוחת הבוקר לבד היא עשתה עבודה טובה יותר בניסיון להיראות רצינית, אבל זה רק מדגיש עוד יותר את הערך המוסף הפוטנציאלי שמנחה מתאים יכל להביא לתוכנית.
זה מתסכל כי במבט ראשון יכל להיות ל"קשת" להיט בידיים – קאסט המתמודדים נראה טוב ומכיל כמעט את כל מה שצריך בתוכנית כזאת: יש אנשים שכיף לשנוא, כמו יפתי (שמשמיד כל חסד נעורים שמישהו זכר לו) וים (מישהו אמר עדר?), יש דמויות צבעוניות ורועשות כמו מלכה, ולריה ויונתן ואפילו דמויות של אסטרטגים, שנדיר לקבל בריאליטי ישראלי, בדמות בר שחקן הפוקר ודין השנוי במחלוקת. אבל כן יש בעיה בקאסט, ולמרבה הצער מדובר בחלק הכי חשוב: הבוגדים עצמם.
כמתבקש, הבוגדים הם הדמויות המרכזיות והדרמה של העונה סובבת אותם. הבעיה היא שמתוך קאסט שמלא בדמויות ייחודיות, ההפקה בחרה בבוגדים דומים מדי אחד לשני: שלושתם רציניים מדי, לא מספיק טובים בטסטות ולא מתענגים על תפקידם המרושע. לי אמנם משחקת את המשחק הטוב ביותר מבין השלושה וטובה יותר מחבריה בתור מספרת, אבל גם היא, כמו עמית, לא נהנית מספיק מתפקיד הנבלת. מלהקי העונה עשו עבודה טובה, רק חבל שהמפיקים לא העזו לבחור צוות בוגדים יותר מגוון.
עם זאת, הפרק האחרון כן הסתיים עם שביב תקווה, כשבסופו עלתה השאלה האם דין יסכים להפוך לבוגד, שאלה שהתשובה עליה כנראה תקבע גם את האיכות של המשך העונה. לא משנה אם אתם אוהבים אותו או שונאים אותו (למרות שיש לי תחושה לאיזה כיוון רוב הצופים נוטים), אי אפשר להכחיש את זה שדין מספק את הסחורה מבחינה טלוויזיונית – הוא נכנס לעימותים, לוקח את המשחק ברצינות, משחק טוב רוב הזמן והכי חשוב, יודע לספר את הסיפור שלו כמו שצריך למצלמה.
אבל יש גם צדדים טובים בעונה הזאת של "הבוגדים". כאמור, הקאסט טוב ומאוזן, המתמודדים לוקחים ברצינות את המשחק (אולי קצת יותר מדי אפילו) ובניגוד לנהוג בארץ, נראה שאת העונה הזאת לא מתכננים למרוח לכמות פרקים מוגזמת. אז הייתי אומר שאני אופטימי לעונה שנייה של "הבוגדים" במידה והם ילמדו מהטעויות של העונה הראשונה, אבל עם הרייטינג שרק הולך וצונח, אני אתפלא אם התוכנית תקבל הזדמנות כזאת.