אם "בלש אמיתי" הייתה מתרחשת במדבר יהודה, או אם "הסודות של איסטאון" הייתה מונחת בין גבעות שוממות ומוקשים רדומים בנופי ים המלח – ייתכן שהיינו מקבלים משהו שמזכיר במעט את "גחליליות". נכון להיום, אין סדרה בנוף המקומי שדומה לה: זוהי דרמה שמסרבת לפעול לפי חוקי הז'אנר, אך שואבת ממנו בדיוק את מה שדרוש לה – מתח שנבנה לאט, תסריט "נושם", לוקיישנים דרמטיים ושתי אסכולות של נשים חזקות המהדהדות זו מול זו.
ניכר שהושקעה מחשבה רבה בסדרה, מהפתיח ועד ללוקיישנים. היא הופקה על ידי סטודיו ענני מבית "פרמאונט", ובהמשך נרכשה לשידור ב"פרמאונט פלוס" ל־16 מדינות בהמשך השנה – מהלך שממקם אותה כיצירה ישראלית המכוונת החוצה, אל קהל בינלאומי. זהו פרויקט שנארז בעברית, אך הוא מבקש להדהד בכל שפה.
האיום המרכזי על התושבים אינו בהכרח פיזי, אלא מסתורי, ואולי אף על־טבעי. העיבוד אינו שואף לדייק בפרטים מהספר, אלא לתרגם את רוחו – את תחושת המדבר, את הבדידות, את הקיום השברירי – אל תוך שפה טלוויזיונית נושמת ומסוגננת.
הצילום מהוקצע ומטופל באיפוק מרשים. המדבר אינו רק רקע, אלא דמות בפני עצמה – מרוחקת, מאיימת ויפה בעת ובעונה אחת. גם התאורה והפסקול מדויקים ושומרים על איפוק המכבד את התחושה. הסדרה אינה נעדרת הומור, אך הוא מופיע לפרקים – כאוויר לנשימה בתוך דרמה קיומית צפופה. הוא לא נועד להקל, אלא להאיר סדק לרגע באפלה.
בשורה התחתונה "גחליליות" נפתחת בפרק בכורה מהודק, מרובד ומרומז, שאינו הולך בתלם סדרות מתח מוכרות. היא בוחרת בקצב איטי, כמעט פיוטי, ומשתמשת בשתיקות, מבטים וסצנות ארוכות הנמתחות כמיתר, תוך שהיא מציעה מבוך רגשי הדורש מהצופה סבלנות ואמון. הסדרה צפויה להיות מופצת ל־16 מדינות ובהמשך גם לארה"ב. עצם יציאתה מגבולות ישראל מוסיפה לה נופך משמעותי, אך חשוב לזכור כי "פרמאונט" הייתה שותפה בהפקה מראשיתה, כך שלא מדובר ברכישה חדשה אלא בהרחבת הפצה קיימת. המשמעות היא שהציפיות גבוהות, אך מבחנה האמיתי יהיה בתגובת הקהל ובעומק שתשכיל לייצר בפרקים הבאים.
התרעות פיקוד העורף