יום אחד, בערוץ 10 המנוח, שאלתי אותה לפני שידור (אוף רקורד כמובן) למי היא מתכוונת להצביע והיא גערה בי - "לא שואלים דבר כזה!!! זה ענייני הפרטי אני עיתונאית!"
כולם הסתכלו עליי בבוז, אפילו אורלי חשבה שהיא צודקת והייתה מבוכה גדולה. והנה ימים חלפו, וגברת "אני עיתונאית וזה ענייני הפרטי מה הן דעותיי הפוליטיות" - השתתפה בהפגנה השמחה של הימין נגד בתי המשפט, בתי הכלא, בתי הקפה ובתי השימוש. סתם, אבל הרעיון ברור. והנה, אני מצדיע לה! אין יותר טוב מעיתונאי שהוא גם חרוץ וגם מספר מה הוא חושב. כך צריך להיות ב-2025 וכך גם היה צריך להיות ב-2000 כפי שחשבתי תמיד.
והנה הטוויטר גועש..."איך היא מעזה, האם אמנון אברמוביץ׳ היה מעז להשתתף בהפגנה ולהצטלם סלפי עם מפגינים?" - כן.. אין ספק שאברמוביץ' (עיתונאי אמיץ וחשוב באמת) מסתיר את דעותיו. בטח... איש אינו יודע מה הוא חושב על נתניהו. או על אשתו. או על בנו. אבל ככה צריך! מי שמתחבא הוא פחדן ואילה חסון אינה פחדנית. אני מריע לה על זה וביד השנייה לא יכול לשאת אותה.
1. תחינה. בבקשה גברת חסון - אל תתבעי אותי על הדברים שכתבתי. אני יודע שאת מחבבת את זה אבל תזכרי שעמוק עמוק בלב - אני מאוד אוהב אותך! זה פשוט עם השנים העמיק וקשה כרגע להרגיש את זה, את האהבה, אבל יום אחד, מי יודע אולי זה יתפרץ ונצא במחול? לא יקרה אה? לא חשוב ניסיתי.
2. כל כך חשבתי שהבחירות בדרך, כל כך שמחתי, אפילו הכנתי חולצה מיוחדת לפטריוטים להערב אבל לא אלבש אותה. לא יהיו בחירות. כן יהיו לוויות. המון לוויות. אסון כל כך גדול כל כך צפוי ורק הם לא רוצים לראות את זה כי דברים שרואים משם- לא רואים מבית האסורים ומספסלי האופוזיציה הנידחים.
3. אני צופה בסדרה נורווגית משובחת. ביום הולדת שהתרחש בה, שרו שיר שמילותיו "הלוואי שתחיי עד מאה שנה - כמובן שתחיי עד מאה שנה". זה התרגום החופשי. אתם זוכרים שאצלנו שרים "שתזכה לשנה הבאה". אנחנו כל כך פסימיים שאנחנו מקווים למקסימום שנה. בנורווגיה היום הולדת יותר טוב. גם הטלוויזיה אולי.
התרעות פיקוד העורף