גם העורף מגלה חוסן לאומי מופתי, ותושבי ישראל מתמודדים בגבורה ואצילות עם ימים קשים ומורכבים של מטחי רקטות, עם פגיעות ישירות וקשות שעוד לא הכרנו וגורמות להרס רב, הרוגים ופצועים. המחלוקות הפוליטיות נדחקו הצידה וכל העם מתאחד למען המטרה המשותפת של ביטחון מדינת ישראל ועתידה.
לצד התשבוחות שזוכים לקבל גורמי הביטחון השונים והעורף שמגלה חוסן ולכידות, ובהם פיקוד העורף, משטרת ישראל, מכבי אש, שירותי הרפואה בישראל שמגיעים לזירות הנפילות, אי אפשר שלא להתעכב רגע על העבודה המופתית והמסורה של עובדי חברות החדשות שעובדים לילות כימים והפכו את עבודתם לשליחות.
כל המגישים, טרוטי עיניים אחרי לילות לבנים, עושים את דרכם לאולפנים או לזירות בשעות הלילה תחת סיכון חייהם והופכים לאורים והתומים של הציבור הרחב. כל אזרח צופה בערוץ החדשות שאליו הוא מתחבר, וביחד מנגישים מידע חשוב לציבור בעיתות חירום.
וככל שעובר הזמן, אי אפשר להתעלם מהשינוי בתפיסה הציבורית כלפי מוסדות המדינה – ביטחוניים, אזרחיים ותקשורתיים כאחד. הציבור שעד לא מזמן איבד אמון, הביע תסכול, הפגין נגד המוסדות וניהל מאבק בלתי מתפשר על דמותה של המדינה – מגלה לפתע עד כמה החוסן הלאומי שלנו בנוי דווקא מהמרקם האנושי שמרכיב את אותם מוסדות. הרופאים, החיילים, הכבאים, המגישים והכתבים, הם לא רק בעלי תפקיד – הם הפכו לדמויות שמזכירות לכולנו מהי שליחות ציבורית אמיתית.
גם מי שמבקר את ראש הממשלה נתניהו לאורך שנים, לא יכול להתעלם מהאומץ שגילה בקבלת ההחלטה לצאת לפעולה התקפית רחבת היקף מול איראן – אויבת מרה ומסוכנת. לראשונה זה שנים, אפשר לראות איך אותו נתניהו זוכה לגיבוי ציבורי רחב שמגיע לא מתוך הזדהות פוליטית, אלא מתוך תחושת צדק והבנה שאין עוד ברירה. כך גם במהדורות החדשות.
וברקע – אנחנו, העם. צופים, מתפללים, תורמים, מחזקים ומחזיקים מעמד. כל אחד בביתו, במקלט או בעורף הלוגיסטי. זו לא רק מלחמה של צבא – זו מלחמה של עם שלם שבוחר להאמין, שוב, בעצמו.
התרעות פיקוד העורף