למה בנט הסכים לזה? פשוט מאוד – עשרים אחוז מהימין עדיין מתנדנד. בנט שמתחרה בנתניהו ומתכוון באמת להתמודד שוב חייב את הקולות לעצמו. והם, איך נאמר בעדינות, קוראים כל ציוץ של סגל כאילו הוא תורה מסיני. אז אם אין שלום אמיתי – לפחות שקט תעשייתי. ואת זה בנט כנראה קיבל.
אבל רגע, אל תתבלבלו – לא באמת הייתה פה סולחה. סגל לא הוריד את הכפפות. להפך. כמו רוטוויילר רעב שחיכה זמן רב להזדמנות לנשוך ולסנדל את בנט בהצהרות שלא הצהיר רק כדי שברגע האמת יוכל לעמת אותו מולן – הוא התלבש על בנט בלי להרפות. שאלה אחת בלבד, שוב ושוב, בלי טיפת מעוף: האם תשב תחת נתניהו? בנט התחמק.
גם בזירת עזה לא הביא ממש את הבשורה אבל בהחלט סיים עם עקיצה מרעננת. וכך השיב: "לאור חוסר יכולת של הממשלה להכריע אני מציע עסקה כוללת, החזרת כל החטופים, התייצבות בפרימטר ולהשאיר לממשלה הבאה את הכרעת חמאס." לא עוד סיסמאות ריקות של ניצחון מוחלט, או פנטזיה על חורבות חמאס, אלא תוכנית שקולה, ריאלית ובעיקר מרעננת של ממשלה חדשה.
ועוד פרט שנחשף – בנט טען כי נתניהו טרפד תקציבים קריטיים לפיתוח טכנולוגיות מיוחדות במערכת הביטחון. בלי זה, המערכה מול איראן הייתה נראית אחרת. אם בכלל מתקיימת.
התרעות פיקוד העורף