רגע אחר כך, באחד מצילומי הקונפשן הזוגיים, היא נשאלת איך הגיעה בכלל לתוכנית בישול, ומשיבה בנונשלנטיות: "כל דיווה צריכה לזכור שהיא 50% זיווה".
כשהשולחן עובר לנושאים אישיים, הדיון מגיע כמובן קודם כל לדנה ושי. דנה משתפת בלי דרמה מיותרת: על ההופעות במועדונים מפוקפקים, היחס המזלזל, עסקי הבידור שהיו האופציה היחידה שלה כטרנסית בשנים ההן. ואז כשהיא מדברת עם נועה ירון – חוזרת בתשובה – מגיעה שיחה מעניינת על אמונה, זכויות אדם, ואלוהים שאוהב את כולם. כיף לראות את דנה לא חוששת להתבטא, דווקא כשאחרים שותקים. דווקא כשהשיח הציבורי מחניק, היא אומרת את דעתה בלי למצמץ.
אבל מה שתפס אותי זו דווקא השיחה ביניהם: ירדן מבקשת שיראו אותה לא כ"אשתו של", אלא כאדם בפני עצמו. וזה נהיה מוטיב חוזר בפרק: האור והצל. הכוכב והשותף. המפורסם ומי שלצדו.
הרגע הכי מרגש מגיע כשנדב אבוקסיס משתף על מותה של אמו ממחלת הסרטן. הוא בוכה, ודנה ושי מגיבים באמפתיה שקטה. הקרירות שראינו בהתחלה מקבלת פתאום גוון אחר. מה שיפה הוא שדנה ושי משמשים נקודת ייחוס כמעט לכל סיטואציה בפרק.
בסוף הערב – ניקוד מפתיע. משה וירדן מקבלים 35 מתוך 40 מהמתמודדים, הרבה יותר ממה שציפיתי. ומהשופטים? 53 מתוך 60. פירגון ענק. ולמען האמת? זה הרגיש כאילו אף אחד לא רוצה לבשל בגמר, אז כולם מפרגנים כדי להרחיק את עצמם מהאש.
אבל בין אם זו הייתה אסטרטגיה או לא – מבחינתי, המנצחת של הפרק ברורה: לא בזכות מנה, לא בזכות טכניקה, אלא בזכות נוכחות. וזה יכולה להיות רק דנה אינטרנשיונל.
התרעות פיקוד העורף