אבל בפרק האחרון, נראה שההפקה החליטה לקחת צעד אחורה ולהתחיל להציג את תרצה באור אחר. אולי הם הבינו שיש להם דמות חזקה ביד, שווה לעגל. המטרה ברורה: למרכז את תרצה מחדש, לבנות אותה כדמות נשית חזקה, רגישה, עמוקה - ובעיקר כזו שלא נופלת יותר לבור של ארז איסקוב.
ובהמשך הפרק ההדגשות נמשכות. תרצה מגיבה לדרור, מתערבת במריבות, מביעה דעה. היא עומדת מול ארז מוגרבי, מול רעשי רקע, ובפעם הראשונה לא שותקת. כל זה לצד התעלמות כמעט מוחלטת ממערכת היחסים המעורפלת שלה עם איסקוב - אותה מערכת שעד לפני רגע סימנה אותה כמאוהבת בו, נגררת אחריו, לא מבינה שהפלרטוט הוא חד־צדדי.
וגם בתוך הדרמות האלה שוב נבנית תרצה: היא זו שמסבירה, שנכנסת, שמתעמתת - לא בהכרח צודקת, אבל נוכחת. ואז מגיע רגע האימות: תרצה רואה את תגובת הקהל לדינמיקה בינה לבין איסקוב דרך הדיירים החדשים, דרך מסרים לא ישירים, ומתחילה לפקפק. וכך גם שלקה.
אני מאוד מעוניין לדעת: מה איפס את תרצה - הדיירים החדשים, ההפקה והאח הגדול, או אולי המצפן הפנימי שלה חזר סוף סוף לפעולה?
התרעות פיקוד העורף