כואב לי לכתוב: התחקיר השני על מאי גולן לא משאיר ספק | מיקי לוין

שוחד, מרמה, הפרת אמונים, תצהירים כוזבים, אלו הסעיפים בהם חשודה השרה וצפויה להיחקר בשבועות הקרובים. העברות כספים לא חוקיות למקורבים, משרות פיקטיביות, תביעות שלא הוגשו, ואפילו שימוש בכרטיס אשראי של איש קק"ל לרכישות אישיות בוולט, תמורת הטבות מהמשרד.

כל אלו הם לא תרחישים בדיוניים, אלא חשדות אמיתיים, חמורים וקונקרטיים של אישה אחת בלבד, שמנצחת על כל החגיגה שמתבררים ממש עכשיו בלשכת להב 433 של המשטרה. חמישה עשר עדים כבר סיפקו את גרסתם, ואחד מהם אף טען בפה מלא כי השרה דרשה ממנו להעביר לה חצי מהתקציב של מכרז ממשלתי בסך שלושה מיליון שקלים, שנועד לקידום נשים בפריפריה - דרישה לה סירב בנימוס. כן, אותם כספים שמיועדים לחוליה החלשה ביותר בשרשרת, לשוויון חברתי, לפריפריה, לנשים הוסטו, לכאורה, לכיסי מקורבים ולקופתה הפוליטית או האישית של השרה.

מה גולן עושה במשרד לקידום מעמד האישה? כלום. כלום מלבד קידום מעמדה שלה. בעוד נשים נאבקות למען שוויון תעסוקתי, ביטחון אישי ותקציבים בשטח, ותושבי הפריפריה חושבים שיש מי שדואג או שומע אותם, מתברר לכאורה כי השרה השתמשה במשרד הזה כמקפצה אישית לחשבון העובר ושב שלה, הכל כאמור לכאורה ועל בסיס חשדות בלבד נכון לעכשיו.

אם תהיתם מדוע שום יוזמה לא קודמה ולמה מאי גולן הייתה מוקד לביקורות נוקבות על כשלונה כשרה במשרד לשוויון חברתי ומעמד האישה, הרי שכל המשאבים מופנים פנימה, אל מקורבים, אל קומבינות, אל משכורות פיקטיביות, ותצהירים שקריים, אין פלא שאף יוזמה במשרד לא קודמה. אין פלא שנשים לא קיבלו סיוע, ואין פלא שהשוויון החברתי בישראל נמצא במצב כל כך עגום.

יש פה גם עלבון אינטלקטואלי עמוק. מאי גולן, שבנתה את עצמה כדמות לוחמת, "אותנטית", חדה, שלוחת רסן, שנלחמת למען החלשים, הסתירה כנראה אג'נדה אחרת לחלוטין, פגיעה באזרחים, ושימוש בכספי הציבור לטובתה האישית. לכאורה וכך על פי החשדות. במבחן האמיתי של ניהול ציבורי, היא נכשלה כישלון ערכי ומוסרי, ואם יימצא שעמדה מאחורי החשדות, גם כישלון פלילי.

העובדה שמישהו בכלל נדרש לחקור אם נבחרת ציבור רשאית למשוך עשרות אלפי דולרים מתרומות לעמותה שהיא הקימה, או לשלם משכורות לעובדים שלא עבדו, או לבחון עסקת תיווך, ותביעות שלא היו, רק מוכיחה עד כמה התרחקנו מהשיח על מנהל תקין. במערכת מתוקנת, עצם העובדות הללו, בלי צורך להמתין לכתב אישום, היו אמורות לגרום לשרה לפנות את מקומה ולהתייצב מול הציבור.

ואיפה ראש הממשלה? איפה שאר שרי הממשלה? כולם דוממים. גם הפעם לא תשמעו אף קול מהימין, שמיהר לשפוט ולבקר שרים מהצד השני של המפה הפוליטית. השתיקה הזאת, השותפות בה, היא לא פחות חמורה מהמעשים עצמם. ובמדינה כמו שלנו, יש הרי אשמה אחת ויחידה, היועמ"שית, גלי בהרב מיארה שתופרת תיקים לקואליציה, מנסיבות פוליטיות, כך הרי יגרסו בעליבותם שרים בממשלה ותומכיה. הרי זה כבר לא מלחמה של צדק, זה כבר לא מלחמה למען המדינה ואזרחיה, זו מלחמה של צדדים, לא משנה איפה נמצאת האמת.

וכשיש גוף תקשורת כמו ערוץ 14, שאמור לשמש ככלב השמירה של הדמוקרטיה אך בפועל מדברר את הממשלה, מלטף, מגונן ומלבין כל שערורייה, כל מעשה שחיתות וכל חשד חמור שמגיע ממוקדי הכוח של הממשלה, זה כבר לא רק כישלון עיתונאי, זו שותפות לפשע המוסרי שמעודדת את הפוליטיקאים להפוך את הממשלה לרפובליקת בננות. במקום למלא את תפקידו כביקורת שלטונית, ערוץ 14 הפך לדובר הלא רשמי של השלטון, גם כשהשלטון הזה שוקע בבוץ של שחיתות.

התוצאה היא הרס של נורמות בסיסיות: מה שפעם היה מרעיד את המדינה, מה שפעם היה גורר מחאות, כתבי אישום והתפטרויות, היום עובר לידינו באדישות ציבורית מדאיגה. זה עוד סיפור, עוד פרשייה, עוד חוליה בשרשרת של ממשלה שנתפסת יותר ויותר כמושחתת בתולדות ישראל. וכשהשחיתות הופכת לנורמה, כשתקשורת בוחרת לעצום עין, האזרחים הם שמשלמים את המחיר. כולל אותם אזרחים שתומכים בממשלה שהיא צוחקת להם בפרצוף ועל חשבונם.

החקירה בלהב מתקדמת, ונראה שהמשטרה מתכוונת לזמן את השרה לחקירה פלילית כבר בשבועות הקרובים. גורמים במשטרה מנסים להביא עד מדינה שיחזק את התיק ומכיר את הפרטים, ויהפוך את זה לאחת מפרשות השחיתות החמורות בממשלות האחרונות. אלא שאני לא אופתע אם גברת מאי גולן, בכלל לא תתייצב לחקירות בדיוק כמו הקולגה שלה טלי גוטליב, כי הרי כל הגבולות הטשטשו, ואין חוק ואין מדינה, והממשלה היא השליט העליון. גולן מצידה הכחישה את כל החשדות המיוחסים לה. אך מול כל כך הרבה עדויות, מסמכים, התכתבויות ותצהירים, יידרשו הרבה יותר מהכחשות כדי לשכנע את המשטרה, את בית המשפט ובעיקר את הציבור.

במדינה שבה אזרחים עובדים קשה, משלמים מסים, ונאבקים על כל שקל הידיעה שכספם הציבורי, לכאורה, הפך לכלי משחק בידי פוליטיקאית, היא לא רק פגיעה בחוק. היא פגיעה באמון הבסיסי שעליו נשען המשטר הדמוקרטי.

זה לא עניין של ימין או שמאל. זו שאלה פשוטה של יושרה. והשאלה היא עוד כמה אנחנו מוכנים לספוג, מהממשלה הזו ששולחת את מיטב בנינו לשלם מחירים כואבים, פוגעת בכספינו, באמוננו, נוטשת את ילדינו במנהרות חמאס, לא לוקחת אחריות, מגבה את המושחתים והנאשמים הקרובים בפגיעה בבטחון המדינה, מזלזל בבג"ץ, מערערת את היסודות החשובים של המדינה ובעיקר צוחקת על כולנו.