ואז באה העקיצה הבאה, "את כל אלה שבתמונה לא העירו. הרי גם ביבי אמר את זה. הם עברו שם במקרה", אמר קושמרו בטון מלגלג, בזמן שהתמונה של חברי הקבינט, נשארת קפואה על המסך. עיקר האש נורתה לעבר נתניהו, בגלל הסרטון שפרסם השבוע באנגלית. "חלילה לא בעברית", עקץ קושמרו, ואז המשיך להכות: "בסרטון, נתניהו טוען שמערכת הביטחון לא יידעה אותו. לא אמרו לו. הוא לא ידע. הוא מטיל את מלוא האחריות על ראשי מערכת הביטחון".
טראמפ קידם בזמנו את "תוכנית הריביירה", אבל כעת, הרוח שינתה כיוון. ועדיין, נתניהו מטיל את המשימה על ראש המוסד, בניסיון לקדם מהלך שנראה כאילו נתלש מסרט הוליוודי בדיוני. הרי מי מהפלסטינים ירצה להגר למדינות הללו, לוב בעצמה במלחמה, הם ירצו להגר לקנדה, ארה"ב וגרמניה לא למדינות הללו, כך שזה חזון אבוד מראש שמגיע מרצון משיחי של סמוטריץ'.
המהדורה כולה הדהדה מסר אחד, אין יד על ההגה. גם אחרי כמעט שנתיים של לחימה, חמאס לא הובס, הוא מאיים, מתנגד, ודורש. המנהרות ברובן עדיין קיימות. הטילים, ממשיכים ליפול. ומול זה, ממשלה שלא מצליחה להסכים אפילו מי ינהל את היום שאחרי, אלא עסוקה בהישרדות פוליטית ובחוק השתמטות חרדי דווקא כשצה"ל מדמם מלוחמים. במקום שהממשלה תיפול אחרי השבעה באוקטובר היא עלולה ליפול בעקבות חוק השתמטות שהממשלה מקדמת.
כשנשאל מה יקרה אחרי, מי ינהל את עזה, הוא שותק. לא עונה. אבל ממשיך לדבר על ההישגים של צה"ל ומציין כי "אנחנו שולטים ב־75% מהרצועה", הוא מסרב להסביר מה יקרה ב־75% האלה למחרת. מה שקושמרו קרא לו "היום שאחרי". אם אולפן שישי היה שואל את הצופים שאלה אחת בסוף השידור, היא הייתה פשוטה, מי באמת נלחם פה, התשובה ברורה האזרחים, ומי פשוט בורח מאחריות? התשובה עוד יותר ברורה, הממשלה.
התרעות פיקוד העורף