אבל הראיון הזה היה רחוק מלהיות מושלם. להפך היו בו רגעים צורמים, קשים לצפייה, שגרמו לי להתכווץ בכורסה. רוני קובן חרג מגבולות המותר, וכמראיין חביב הפך למראיין שמשעה הכל למען רייטינג. הרגע שבו שאל קובן את רני על שמועות בנוגע לזהותו המינית היה, בעיניי, בלתי נסלח ומכוער. אני שבאה מעולם הבידור, שם הכל כמעט מותר ועדיין במקרה הזה אלו הגבולות המקומות שאותם אסור לחצות. אין שום הצדקה לשאול שאלה כל כך אישית, במיוחד כשמדובר באיש נשוי, אב לילד. גם אם השאלה תואמה מראש כמו שקורה בחלק מהמקרים, היא מיותרת, פולשנית, ולא במקומה. זו לא חקירה, זה ראיון. והקו נחצה.
כמו כן, הייתה אמירה נוספת של קובן שצרמה לי נורא. רגע שבו ניסה קובן לצחוק עם רני על נושא המשקל, וקרא לשניהם "שמנמנים". מעבר לחוסר הטעם שבדבר, זו הייתה הכללה לא הוגנת, שהתיימרה לייצר קרבה מזויפת. מבלי לפגוע באף אחד מהם, הם לא באותו משקל, והניסיון להצחיק על חשבון נראות חיצונית, גם אם מתוך כוונה טובה או מתוך מודעות עצמית, לא נעים, לא מכבד, ובעיקר לא מתאים למסך. צריך לזכור רייטינג הוא לא תירוץ לחציית גבולות ופולשנות.
הראיון הזה היה כולו סערת רגשות. שילוב של אמת, פגיעות, עוצמה, ובעיקר כאב על מדינה אהובה. קובן צפה המום ברני רהב יורה לכל עבר, המבט של קובן נראה כמו ילד תמים שאיבד את הדרך, ולא יודע לאן מכאן. עוד פרט צבעוני ומסקרן נחשף במהלך הראיון היה דבר קיומה של "דלת סתרים" במשרדו של איש יח"צ לא פחות.
לדבריו, פוליטיקאים נכנסים אליו לעיתים תכופות דרך הדלת הזו, כדי שהעובדים לא יידעו שהם שם. זה נשמע כמו משהו מתוך סרט לילדים, אבל כך תיאר זאת רני בעצמו, סצנה של סודיות, ושל אנשי ציבור שמגיעים אליו להתייעצות מאחורי הקלעים. האם מדובר באנשי אופוזיציה? ככל הנראה כן. כי עמדתו של רני כלפי הקואליציה הנוכחית ברורה, היא מתנהלת, לדבריו, כמו בסטה בשוק. כל חוק שמפריע להם? משנים. כל ח"כ שמעז לבקר או לחשוב אחרת? מודח. רני תיאר מציאות שבה אנחנו מתנהלים כמו רפובליקת בננות, מאבדים את שארית האיזון, ושלטון החוק הולך ומתפורר.
כמו כן, במסגרת הראיון שיחקו עם רני רהב את "משחק אסוציאציות של התמונות", קטע שמטרתו לחשוף את דעתו האותנטית והבלתי מצונזרת של המרואיין על דמויות מפתח בפוליטיקה הישראלית. על מאי גולן, רהב הביע בוז עמוק על אפס עשייה, לא פחות, והמליץ לה להתפטר במהרה. על דוד אמסלם הוא הגיב באותו טון מזלזל, תוך שהוא מביע בושה מכך שאנשים כאלה מקבלים תפקידי שרים ומייצגים אותנו.
לעומת זאת, כשעלתה תמונתו של בני גנץ, הוא נזהר במילים. הוא לא הילל, לא הרים, אך גם לא תקף ואמר שגנץ הוא "אדם טוב וישר". על שרה נתניהו, אותה הוא מכיר במשך שנים רבות, רהב העדיף לדבר ברמיזות, אך הרמיזות היו ברורות. "כדי שיהיה טנגו צריך שניים", אמר, בהתייחס לכל אותם פרסומים על התנהלותה ויחסה לצוותים, שומרים ואנשי ציבור – רמז עבה לכך שלדבריו, יש אמת בטענות הקשות נגדה.
כשקובן הקריא לרני רהב ביקורת עיתונאית על חיי הנהנתנות שלו איש היח"צ לא התחמק מהביקורת, להיפך הוא הזכיר שהוא מקבל אותה באהבה, גם כשעיתונאים אחרים תוקפים אותו. מבחינתו זה חלק מהמשחק הדמוקרטי, וזה גם מה שמציב אותו, בעיניי, מעל רוב הפוליטיקאים שמקיפים אותנו.
בסופו של דבר, הראיון הזה היה הרבה יותר מראיון. הוא היה מונולוג של כאב, של תקווה, של געגוע לישראל מתוקנת ושל קול אמיץ, שגם אם אתה לא מסכים איתו אתה לא יכול להתעלם ממנו.
התרעות פיקוד העורף