אבל אצל גואטה, זה לא רק כאב ציבורי. זה גם כאב אישי מאוד. מדובר באדם ממשפחה שכולה, שאיבד את אחיו וגיסתו שנרצחו בפיגוע הנורא בקריית שמונה בשנת 1974. הכאב הזה טבוע בו עמוק. וגם הדור הבא שלו כבר נושא את משא הכאב, בנו שירת בשורה, וראה במו עיניו את גופות הנרצחים מהשבעה באוקטובר.
וכך, מולנו לא ניצב סתם פוליטיקאי לשעבר, אלא אדם שכולו לב אחד גדול ועם היסטוריה, איש שהחיים הטביעו בו עומק, כאב, תודעה ומוסר. שמשקף לנו מראה של כל מה שחסר לנו בהנהגה היום, מנהיגים עם לב, כאלה שמקבלים החלטות לטובת האזרחים ולא לטובת עצמם. והנה אתמול, מול מצלמה, בלי פילטרים, בוכה על החטופים, על הנופלים, על משפחות שאין להן אוויר לנשום. והבכי הזה, האותנטי, הוא בדיוק מה שלא ראינו בכלל בשנה האחרונה במיוחד לא מהמנהיגים שלנו.
גואטה גורס כי לא ירחק היום ששוב נעבור את טבח השבעה באוקטובר, כי נראה שלא למדנו, כשיש לנו מנהיגים כאלה שמקדמים את ההפיכה המשפטית ומפלגים את המדינה דווקא בימים קשים אלה של מלחמה, עם 50 חטופים במנהרות וכל יום עוד הותר לפרסום.
איך יתכן שהפכנו את משפחות החטופים לדבר פוליטי, זעק גואטה על הממשלה שעשתה הכל כדי לתייג אותם כקפלניסטים שמאלנים מוקצים, רק כי העזו להתחנן להשבת יקיריהם. יגאל גואטה כיהן כזכור, כחבר כנסת מטעם ש"ס בכנסת ה-20, עד שהתפטר לאחר שהשתתף בחתונה של אחיינו הגאה. הוא לא התנצל להיפך, הוא עמד מאחורי המעשה באומץ, ושילם את המחיר הפוליטי.
גואטה אמש כבר לא כפוליטיקאי, לא חסך בביקורת, אבל כזו שאפשר להקשיב לה, כי היא נאמרת עם צו של אמת נקייה וטהורה. כשהוא תוקף את הממשלה שלא נשמעה לקריאת הרבנים לפדיון שבויים מצווה מהותית וקדושה ביהדות ושואל, בפשטות איפה נשמע שלא מקשיבים לגדולי התורה?
והוא לא פחד לומר בקול, את מה שאני מאז ומעולם חשבתי, אבל לא העזתי לומר כאשכנזייה שחס ושלום לא אתפרש כגזענית: "הבעיה של המזרחים היא הנאמנות שלהם למלך". גם אם המלך עושה אינספור טעויות.
זו לא האשמה, אלא אבחנה תרבותית פוליטית שלעיתים מקדשת את הנאמנות יותר מהרציונל. גואטה כמזרחי יכול להרשות לעצמו לומר את זה מבלי שזה ישמע כגזעני.
הוא אף קבע כי נתניהו משחק במזרחיים כפי שנוח לו, והזכיר איך בתיעוד ויראלי מאירוע חתימת הסכם הגג בירוחם, נראה ראש הממשלה פושט את חליפתו ומגיש אותה לקול תשואות ההמונים לאישה מבוגרת בקהל, שניגשה אליו והתלוננה שקר לה, נתניהו ביים סצנה מהונדסת שכבשה לבבות של מזרחיים שאכלו את השקר הזה, בעיקר של מי שצמאים לדמות של מושיע.
"כמה נתניהו עוד יכול לזלזל באינטליגנציה של המזרחיים?" הוא תהה בתדהמה. הוא אמר את מה שרבים חושבים ולא מעזים לומר, יש פה ציבור שלם עיוור, שהפך לקהל שבוי של שקרים ולא של מדיניות.
ואז הגיע הקטע שהיכה בי חזק במיוחד, כשהוא אמר שהגזענות האמיתית בישראל היום לא נמצאת ברחוב החילוני, אלא דווקא בלב החברה החרדית: בין ספרדים לאשכנזים. והיא נשמרת ומושרשת רק כי היא משרתת את האינטרסים של הכוח שלהם לבדל אותם ולשמור על הקהילה החרדית. זו אמירה אמיצה, חדה. הוא אפילו שיבח את דרעי על כך שלפחות הצליח להעלות את כוחם של הספרדים למרות הכל.
הנה אדם מזרחי חרדי, ימני, מנוגד לכל מה שאני מאמינה או מכירה, שמצליח לגרום לי לראות דברים בצורה אחרת, שגורם לי להקשיב לו ולהבין דברים שלא הבנתי עד היום. הוא גרם לי לראות דברים בצורה שונה.
יגאל גואטה הוא ההוכחה לכל מה שטוב פה במדינה, שאפשר להיות גם דתי, וגם להתגייס גם מזרחי, גם שמרן, גם נאור ומודרני וגם אנושי. והוא ולא המנהיגים הכהי לב והמנותקים של היום הוא הדמות שאנחנו צריכים לראות בשלטון.
לא בגלל הבכי, אלא בגלל מה שהוא מייצג: לב. אמת. אומץ והיכולת להגיע אל הכלל. והלוואי שעוד נזכה לראות אותו חוזר לא רק לאולפנים, אלא גם לפוליטיקה.
התרעות פיקוד העורף