סצנת הקריסה של נטפליקס - ומה שקרס בעקבותיה

לאחרונה שוב עלו  שאלות שמטרידות יוצרים, משפטנים ואולפנים ברחבי העולם: מה מעמדה המשפטי של יצירה שנוצרת, כולה או חלקה, בעזרת בינה מלאכותית? האם ביצירה שנוצרה כולה באמצעות בינה מלאכותית יש זכויות יוצרים?  ואם כן, למי שייכות הזכויות? ומה בכלל ייחשב כ"יצירה" מבחינה משפטית, בעידן שבו המקלדת כבר לא בידי אדם אלא בידי מכונה?

הטריגר לגל הדיון הנוכחי היה דווקא שולי לכאורה - אפקט קריסת בניין. הסדרה הארגנטינאית "האטרנאוט", שהושקה לאחרונה בנטפליקס, עשתה שימוש בבינה מלאכותית ליצירת סצנת קריסת בנין עתירת אפקטים. לפי מנכ"ל החברה, הקטע הושלם פי 10 מהר יותר מהמקובל, ובעלות נמוכה משמעותית. ולא פחות חשוב - לדבריו, מדובר באנשים אמיתיים שעושים עבודה אמיתית - עם כלים טובים יותר.

אלא שבמבחן המשפטי, לא בטוח שזה כל כך פשוט

קשה לדעת האם האפקטים שבהם מדובר בסצנה הרלוונטית בסדרה הארגנטינאית הם "יצירה" המוגנת בזכויות יוצרים. אם אינם כאלה, המשמעות היא שגם אם נוצרו אך ורק עלי ידי AI האספקט של זכויות יוצרים אינו רלוונטי. אך מה קורה כאשר מדובר בתסריט או בתוכן טקסטואלי, מוזיקלי או דרמטי שמהווה את ליבת היצירה אשר נוצרו באופן מלא, או באופן משמעותי, על ידי AI?

כאן הדברים כבר מסתבכים. נכון להיום, עדיין אין חקיקה מסודרת במדינות רבות בעולם וגם הפסיקה הקיימת מתקדמת בצעדים מדודים, מקרה אחר מקרה כאשר אי בהירות נותרת על כנה.

בישראל, המקרה המרכזי בתחום שנידון על ידי ערכאה כלשהיא עוסק בשאלה מתחום הפטנטים דווקא - האם ניתן לרשום פטנט כאשר הממציא אינו אדם אלא מכונה מבוססת בינה מלאכותית? רשם הפטנטים שבפניו הובא המקרה, מר אופיר אלון, קבע כי לא ניתן לרשום פטנט כאשר ממציא הפטנט אינו בן אנוש וכאשר תהליך המצאת הפטנט נעשה על ידי מכונה ולא על ידי אדם. הסיבה פשוטה - לפי חוק הפטנטים, "ממציא" יכול להיות רק "בן אנוש"  ולא "מכונה". על החלטה זו של רשם הפטנטים הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב והערעור טרם הוכרע.

בכל הנוגע לזכויות יוצרים, למרות שהדין הקיים אינו נותן תשובה חד משמעית, ומדינות שונות מחפשות את דרכן בעניין, נראה שהכלל הרווח והמקובל, נכון להיום לפחות, הוא, בדומה להחלטת רשם הפטנטים הנ"ל שבעלי זכויות יוצרים הם בני אדם בלבד (או גופים שמייצגים אותם) אבל לא בינה מלאכותית.

בארה"ב למשל, ה-U.S Copyright Office פרסם לאחרונה דו"ח אשר עוסק בסוגיה זו וקובע שאם קיימת ביצירה שהיא תוצר סופי של כלי בינה מלאכותית, תרומה אנושית ממשית, יהיו  לאדם שהשתמש בכלי הבינה האלה זכויות יוצרים ביצירה. ואולם, ביצירות אשר נוצרו באופן מלא על ידי בינה מלאכותית, ללא מעורבות אדם, או מעורבות מינימאלית, לא יהיו זכויות יוצרים.

הדו"ח אמנם מנסה להבהיר את הסוגייה, אך בפועל, הוא מוביל אותנו לשאלות מהותיות שעליהן אין תשובה חד משמעית: מהי אותה "מעורבות אנושית ממשית"? מהו האיזון בין יצירתיות אנושית במהלך שימוש בכלי בינה מלאכותית, והשלמת תוכן על ידי הבינה המלאכותית? האם כותב התסריט, למשל, צריך לנסח במפורש את רוב שורות הדיאלוג או לתכנן את כל קווי העלילה? ואולי מספיק שכותב התסריט יזין את ההנחיות הראשוניות למכונה ואז "יעבוד" מול המכונה באמצעות מתן הנחיות חוזרות ונשנות עד לתוצאה הסופית?

לשאלות הללו אין עדיין תשובה וימים יגידו כיצד יתפתחו הדברים

כיום הטכנולוגיה מתפתחת ומקדימה, באופן משמעותי ביותר, את החקיקה הקיימת, שאינה ערוכה להתמודד עם שאלות מהסוג הנ"ל שמגיע לקדמת הבמה. לא פעם, כפי שגם עולה מהחלטת רשם הפטנטים הנ"ל, בתי המשפט מעדיפים שלא הם, אלא המחוקק הוא זה שיקבע מדיניות שמשנה סדרי עולם ויחוקק חקיקה מתאימה. וחקיקה לוקחת זמן.

עד אז, למעט מקרי השוליים הברורים, קו הגבול עובר במקום מעורפל. בין השראה להפקה, בין כלי עזר לשותף יצירתי, בין אדם לאלגוריתם. הגבול הזה ימשיך לזוז עד שיהיו הגדרות ברורות יותר  של מהי יצירה מעורבת אדם ומערכת בינה מלאכותית, מי היוצרים שלה ואולי גם - איך מתחלקות הזכויות.

עו"ד חמוטל נירן, משרד ארליך נויבואר מלצר, קבוצת ארליך. מומחית בקניין רוחני ובזכויות יוצרים