החשש האמיתי של ינון מגל נחשף: הברית המבעיתה בין הרמטכ"ל אייל זמיר לאופוזיציה | מיקי לוין

זה היה ערב הניצחון של "הפטריוטים", ונפתח עם חגיגות אמיתיות על ההחלטה להרחיב את הלחימה בעזה, וללכת לכיבוש מלא. לא התלבטות, לא חשש לחיי חיילים או חטופים, בלי שיח על המחיר הכלכלי, או המחיר הכבד שנשלם בזירה הבינלאומית, בלי להטיל ספק שאולי ההחלטה הגורלית תוביל למפלה גדולה כי אז הבלוף הגדול סביב ההצהרות של הניצחון המוחלט, ייחשף במידה ולא נצליח לכבוש את הרצועה. רק שמחה והילולה. כי החזון המשיחי מקבל עוד פרק בחיים החדשים במדינת ישראל.

אבל לפני שהספיקו להעמיק בחגיגות הניצחון של חברי הכת, פתח ינון מגל את הטינופים הרגילים על ערוצי "התרעלה": 12, 13, 11, מבחינת "הפטריוטים", הם אויבים, הם שקרנים, הם מחלישים את המדינה, הם תעמולה של האויב, ועליהם להיות בדיוק כמו "הפטריוטים" שופרות הממשלה שמציגים מציאות ורודה כדי להלל את המשטר הכושל, גם כשהכל שחור ורע.

הקורבן הבא שעברו לצלוב אותו, שהוא בעצם התורן החדש שהממשלה מצאה כשעיר לעזאזל להטיח בו את כשלונות המדיניות שלה, הפעם זה היה הרמטכ"ל, אייל זמיר, אותו אחד שמינתה הממשלה במינוי מלא בהילולה "עת הזמיר הגיע" אמר נתניהו לפני חודשים ספורים. כעת, כשמתגלה שלרמטכ"ל יש מוח שפועל והגיון בריא ושיקול דעת, והוא לא בובה על חוט שמבצעת בשתיקה כל פקודה או הוראה מהמשטר, לפתע הוא הפך לאויב הממשלה, לאויב של העם.

כי יש לו דעה והוא מעז לרמוז שאם יכפו עליו החלטות מנוגדות לשיקול דעתו המקצועי, הוא אולי יתפטר. מגל חשף איך נתניהו התלבט בנוגע להחלטה על הכיבוש המלא, ולבסוף החליט: לא משנה מה זמיר יחשוב, יתפטר או ישאר, הולכים עד הסוף. כי חמאס רוצה כניעה, וכניעה "לא תהיה".

מה עם החטופים? צדיק יחיד בסדום, גיא מרוז, העז לשאול באולפן בקול מפוחד, והתשובה הייתה התעלמות מוחלטת מצידו של ינון מגל, מלך הפרופגנדה הראשי של נתניהו. החטופים, גם אם ישובו בארונות, לא מתאימים לסיפור הגדול שמוביל מגל. סיפור שבו רק כיבוש = ניצחון.

יותם זמרי לעומתו כן התייחס לעניין "החטופים" אבל הוסיף הילולים על השליט: נתניהו עשה הכול בשביל החטופים, הכול חוץ מלהיכנע. כדי להצדיק את ההחלטה לצאת לכיבוש עזה, ציטט ינון מגל את האלוף ניצן אלון, וכבר קבע שהוא מייצג את הצד השמאלי של המפה ואמר כי אפילו האלוף אלון טוען שעסקה מלאה להחזרת החטופים תיקח חודשים.

ואני שואלת, גם אם כן, אז מה? זה מצדיק לוותר עליהם?

ואז הגיע רגע האמת, וינון מגל נפל בלשונו ובטעות יצא לו לפתע דברי שבח לאופוזיציה. כן, קראתם נכון. זו שהוא בדרך כלל מקלל, מקטין, מטנף אותה, פתאום נפלט לו בין השורות ובלי ציניות כי מדובר "באופוזיציה לוחמנית" והחשש שלו שמא הם יחברו לרמטכ"ל וינסו לפגוע בהחלטה להרחיב את הלחימה וכיבוש הרצועה וצריך להיערך לכך מראש. רגע, רגע, אז האופוזיציה לא חלשה כמו שהוא טוען כל פעם? אולי זו דווקא האמת שיצאה בטעות?

אם חשבתם שהחגיגות הסתיימו באולפן מריעי השלטון תחשבו שוב, כי אמש היו חגיגות כפולות ומשולשות: קודם על פיטוריה של היועמ"שית גלי בהרב מיארה, כולל סרטון AI שבו היא עוזבת את משרדי הממשלה בליווי ריקודים, צהלולים ושירה באולפן. ואז הדחתו של יולי אדלשטיין. למה? כי העז להציע פשרה בענייני גיוס חרדים. מגל אמר עליו "הבן אדם עלה לו וכמו שעלה לו ככה יירד לו בליכוד" והנה הודה ינון מגל בעצמו כי מי שלא מיישר קו עם "המנהיג העליון" מודח ויושפל בבושת פנים. האמת נאמרת שם בלי בושה. והקהל המשיך להריע.

לסיכום הערב: כל מי שעדיין מדמיין שמדובר בתוכנית שמבקרת את המצב מתוך ציונות או אהבת המדינה, שיטעה לבד. זו תוכנית שמגינה על הממשלה מתוך פחד לאבד רלוונטיות, וכשהשלטון יתחלף הם יצטרכו להמציא את עצמם מחדש. או לפחות למצוא משיח חדש להלל. אני רק מהמרת שזה יהיה אז בן גביר. בינתיים, אני נשארת עם שקית ההקאה למקרה שאחליט לצפות בפרק נוסף.