האם קורבן יכול להפוך לצייד? הסדרה שלא עוצרת | דורון ברוש

קבוצת נשים טקסניות עשירות ומשועממות מתארגנת לבילויים פרועים, בגידות בבעליהן ולנקמה פיזית באלו שפגעו בהן. אפשר למצוא בסדרה מסרים פסיכולוגיים וחברתיים, ואפשר ליהנות ממנה כבינג' טוב ויוצא דופן

דורון ברוש צילום: ללא
נשות הציד
נשות הציד | צילום: yes

מיד עם הגעתה לטקסס מסתפחת סופי לקבוצת נשים, כולן רעיות לגברים עשירים ואינן עובדות, כולן משועממות ומחפשות מה שנקרא “ציד". הציד נעשה גם במובן המקובל שלו, ירי בנשק בבעלי חיים, אבל עיקר הציד הוא אחר ריגושים - שתייה מופרזת, בגידות, מתן חופש ליצרים אפלים. סופי השמרנית נמשכת לאורח החיים הזה, שלוקח אותה למקומות אפלים, במיוחד כאשר נרצחת נערה בת הסביבה והחשד נופל על המעגל המשפחתי הקרוב לסופי.

שפע של צהלות נשיות וצחקוקים צורמים מלווה את ההתרחשויות, אבל כשמתגברים על מוזיקת הרקע הטורדנית הזו מתגלה לעיני הצופה סדרה לא רעה כלל. סופי (בגילומה של השחקנית בריטני סנואו) מציגה במיוחד משחק טוב. כל אחת מהנשים החברות בקבוצה סוחבת איתה, כמו סופי, פגיעה קשה בעברה, והתא הנשי שמתארגן כאן יוצא לנקמה פיזית במי שפגע בחברותיו.

אפשר מכאן לצאת לשאלות כמו האם מותר לקורבן להפוך לצייד, האם נקמה יכולה לרפא וכיו"ב, אבל אלו שאלות על חשבונו של הצופה. ירצה - ישאל. לא ירצה - ייהנה מסדרת בינג' טובה, שונה מאלו שבדרך כלל עולות על המסך המקומי. מומלץ.

תגיות:
טלוויזיה
/
יס
/
ביקורת
/
המלצות תרבות
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף