"האח הגדול" חשף את הסדק הגדול ביותר של שני אדרי | דור סגל אלבוקרק

הפניית הלחי השנייה

פתאום, הסטירה שחטפה הפכה לסטירה שהיא נתנה. מעגל של כאב שממחיש עד כמה אמא של יובל טעתה. היא אמנם הצליחה לפגוע בקשר, אבל באיזה מחיר? כל הפרק יובל היה במצב רוח נוראי בגלל זה, בנוסף הרבה אנשים שמאוד התחברו אליו בחוץ החלו קצת להסתייג ממנו בגלל זה. על הדרך היא נתנה לשני נקודות ומיצבה אותה כקורבן, נקודות ששני בזבזה באופן טראגי בפרק הזה בעזרת התנהגות אגרסיבית, ודיבור על אמא של יובל, וזה לא מכובד כמעט כמו ההתעלמות שלה משני.

אמא של יובל מחככת ידיים בהנאה?!

הם חזרו למיטה יחד, ניסו שוב לדבר, אבל השיחה נתקעה באותו לופ: הוא ביקש שתפסיק לערב את אמא שלו, היא חזרה ואמרה שהיא לא מוכנה לשתוק. הוא טען שהיא מלקקת לארזים, היא התגוננה. הם התווכחו עד שלא נותרה להם אנרגיה... ואז הם פשוט התחבקו, לא מתוך פיוס אלא מתוך תשישות.

היופי והקושי אצל שני הוא שהיא לא סתם אגרסיבית. ההתנהגות שלה נובעת מטראומה. היא אמרה למוגרבי שהסיפור עם משפחתו של יובל "מחזיר אותה אחורה", וזה ניכר בכל מילה. היא פועלת ממקום של פחד להינטש, ולכן היא תוקפת. במקום לחבק את יובל היא דוחפת אותו ממנה, כאילו להוכיח לעצמה שכבר עכשיו היא יודעת איך זה ייגמר.

זו התנגשות בלתי פתירה כמעט: מצד אחד, היא מצליחה להיות חומלת ומבינה ברגעים מסוימים. מצד שני, היא שוברת הכול בהבזק של שנייה. ההרס העצמי הזה לא נולד מהאוויר הוא הדרך שלה לשרוד מצבים שבהם היא כבר נכוותה בעבר.

חוצה את הקווים?

כשהמרחק מיובל גדל, שני ניסתה להתקרב לחבורה של הארזים בחדר הארונות. הם מיהרו לעקוץ אותה "את פה כי אין לך עם מי להיות" - והיא השיבה שאין לה בעיה להיות לבד. אבל זה לא היה אמין. היא לא באמת באה להתחבר אליהם אלא לברוח מהבדידות. גם כאן היא נראתה כמו מי שמנסה להעמיד חזות חזקה, אבל בפנים רק מחפשת מקום בטוח.

אסיפת הדיירים - פיצוץ רב-חזיתי

אם הדרמות של שני ויובל לא הספיקו, אסיפת הדיירים הפכה למוקד כאוס. יוכי פתחה את הדיון בטענה שהוותיקים לא מכבדים את החדשים. יוסי הגיב בצחוק מזלזל, שדרור הצטרף אליו. התגובה הזו פגעה ביוכי עד עמקי נשמתה. היא יצאה בצעקות, בכתה במטבח והצהירה שלא תחזור יותר לאסיפות. זה היה קשה, אני מאוד אוהב את יוסי, אבל לפעמים הוא מגזים לגמרי, יוכי נשברה מול מה שמרגיש כמו אגרסיביות מוגזמת של יוסי, בעוד הבית כולו עומד מהצד.

כשהיא חזרה, המצב לא נרגע אלא החמיר. יוסי המשיך לעקוץ, להפנות לה גב ולנסות "לחנך" אותה. יוכי התעמתה איתו בחזרה, הטיחה בו שהוא מתנשא ושמתערב בכל דבר. בתגובה הוא בחר לרדת נמוך ולהכנות אותה בכינויים מעליבים. האוויר בחדר הפך רעיל, ולרגע היה נדמה שהאסיפה תתפרק.

ואז הגיע השיא: העימות בין תרצה לאיסקוב. מה שנשמע כמו חילוקי דעות על אסטרטגיה הפך מהר מאוד לצעקות קשות. איסקוב האשים את תרצה שוב שהיא "אומניקית", פחדנית ושקרנית - כמו בכל פעם שהיא לא מסכימה איתו, הוא פשוט לא מצליח לקבל שיש אנשים עם דעות שונות. הקול שלו עלה עד לרמה מאיימת, ותרצה ניסתה לעמוד על שלה אבל הצעקות שלו היו חזקות כל כך, עד שברגע מסוים היה נראה שהם היו מאוד קרובים למריבה פיזית. הסצנה הזו חשפה פעם נוספת את הצד האלים של איסקוב, אבל הפעם תרצה עמדה מולו בגבורה.

פרידה מאייקון - האיש היחיד שהצחיק אותי

ובתוך כל זה, הגיעה ההדחה הכי כואבת עד היום עבורי. דרור עזב את הבית, והותיר חלל גדול. האיש שהכניס הומור לתוך הדרמות, שהביא סינקים בלתי נשכחים, שהפך לדמות טיקטוק שאי אפשר בלעדיה, נאלץ ללכת.

הקהל אולי בחר לראות בו "צבוע", אבל זו לא הייתה צביעות לשמה. זו הייתה דרך חיים של מי שגדל כהומו בשנות ה-90, ולמד שעדיף להגיד לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע כדי לשרוד. מאחורי ה"צביעות" הסתתרה רגישות נדירה: דרור ידע לנחם, להקשיב, ולהיות אוזן קשבת בדיוק ברגעים הנכונים.

הוא הוכיח שגם דיירים מבוגרים יכולים להיות שחקנים משמעותיים בבית, ואולי אפילו כוכבים גדולים יותר מהצעירים. אין עוד מישהו כמוהו בבית והחסר שלו יורגש מאוד. דרור אני אוהב אותך ותודה על עונה נהדרת! מצדיע לך!