אלא שנדמה שמרוב שקובן ניסה למצוא נקודות השקה מדומיינות עם חגי סגל, הוא פספס את התהום הפעורה ביניהם. למען הסר ספק, רק אחד מהשניים מנסה להתקרב לשני, ולכן רק הוא ייפול לתהום - וזה לא יהיה חגי סגל. זו לא פעם ראשונה שזה קורה לקובן, למעשה זו השיטה שהוא נוקט בה בדרך כלל בראיונות עם אנשי ימין - אלא שהמקרה של חגי סגל שונה מכיוון שהוא חכם הרבה יותר מהימני הממוצע, ובוודאי יותר מהפוליטיקאים הימניים שבדרך כלל מגיעים אל קובן.
זה לא אומר שהוא לא משיחי, ובוודאי לא אומר שהוא לא מתנחל. ייתכן שדווקא המעורבות שלו בטרור, ובעיקר הישיבה בכלא, הצליחה להפוך אותו לאדם קצת יותר מחושב ופחות אמוציונלי. וכן, למרות שהוא ישמח שנפסיק, חובה להזכיר את העבר האפל שלו, שמסתתר מאחורי חיוך תמידי וצחקוק שמגיע לפעמים כמו התקף טורט בדיוק ברגע הלא מתאים, בו הוא מספר על האנשים בהם הוא פגע בימיו כטרוריסט.
בכלל, נראה שמרוב שהקטע הזה היה צפוי (בעיקר תשובותיו של סגל), קובן לא עשה אפילו את התחקיר המינימלי לגביו. או גרוע מזה, עשה ובחר להשאיר את האמת מחוץ לריאיון מטעמי נימוס. המחתרת היהודית לא הייתה איזו חבורה של שובבים ששיחקה בפצצות ופגעה "בטעות" בכמה ערבושים מהשטחים.
ואולי כדאי לעשות תזכורת למי מאיתנו שפחות זוכר בעל פה את כל סיפורי התנ"ך: דניאל נשאר נאמן לעצמו ויצא ללא פגע מגוב האריות, ואז אויביו הושלכו לשם אחריו, יחד עם נשותיהם וילדיהם, ונטבחו באכזריות. כלומר, במונחים טלוויזיוניים: לא רק שעמית סגל הוא קדוש מעונה, אלא שאלה שמתנפלים עליו אמורים להיזרק בסוף אל פי האריות ולגמור מרוטשים, רק כדי להוכיח את גדולתו. יכול להיות שקובן פשוט הבין את הרמז, וכבר מריח את ריח הדם שעולה מגוב האריות, ולא רוצה להיזרק לשם בסוף בעצמו.
התרעות פיקוד העורף