הוא היה אז בן 36, עם קריירה כשחקן וזמר, “שהתחילה בתפקידים קטנים בתיאטרון המקומי בשיקגו ובשלישייה שהופיעה בשירי פולק ובקטעי הומור”, הוא מספר. “שבע שנים הופעתי שם בתוכניות טלוויזיה לילדים עם סיפורים מהתנ”ך ועם ערכים יהודיים. וגם הדרכתי במחנות קיץ לנוער. ב־67’ הוצע לי מהסוכנות היהודית לבוא, כמנהל מחנה קיץ לנוער, לטיול בארץ. באתי לכאן מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כשהמדינה הייתה בהיי. בהזדמנות הזאת בדקתי אפשרות של עלייה לישראל”.
בשלהי 69’ מימש קפלן את החלום הציוני שלו עם רעייתו, אורה, שעסקה בחינוך. מבין האפשרויות התעסוקתיות שציפו לו כאן בחר בטלוויזיה הלימודית שהייתה עדיין בחיתוליה. “התקבלתי לעבודה כעוזר במאי, ולאחר קורס נהייתי במאי”, הוא משחזר. “לצד עבודות הבימוי הופעתי על המסך כמורה לאנגלית, אם כי אמרתי שאני לא מורה, אלא שחקן. אז אמרו לי: ‘בסדר, תהיה מורה־שחקן’. אז, זה נראה מוזר ללמד אנגלית בטלוויזיה, וגם לא קל, כי כל מילה הייתה צריכה להיות בדיוק מה שכתוב וכל תסריט היה צריך לעבור כמה עיניים טובות כדי שיהיה פרפקט”.
קפלן מונה לשריף ב־74’, ב“שריף מגבעות הוליווד”. “התסריטאי לו גולן עשה פרודיה על כל המערבונים”, קפלן מספר. “הקהל קיבל אותנו יותר כתוכנית בידור מאשר כתוכנית לימודית. לא היינו בטוחים שזה יכול לעבוד יחד”.
התוכנית, מערבון כביכול, צולמה כמעט כולה באולפן. רק הפתיח, שבו נראה השריף דוהר על סוס, צולם בחוץ. “את זה לא היה אפשר לצלם באולפן, שבו השתמשו בסוס מקרטון”, קפלן מבהיר.
קפלן ביים תוכניות פופולריות נוספות ללימוד אנגלית, כ־”Here We Are” ו־"Neighbours”, ואף כיכב בהן. עם השיפור בעברית שלו, החל לביים תוכניות נוספות, בהן התוכנית המיתולוגית של בתיה עוזיאל. “לצד זה הייתי כמה שנים טובות גם מנהל הפקה”, הוא מפרט. “ועשיתי כחלטורה עבודות קריינות באנגלית לשוק הפרטי. לא רציתי לעבוד יותר כמנהל שהוא עובד מדינה. תמיד אמרתי שלעבוד ככה זה עונש בשבילי. כך הרגשתי גם כשהתחלתי לביים את ‘זהו זה!’”.
התרעות פיקוד העורף