בתחילה הצופה לא מבחין בסימפטומים. התסריטאי בעזרת הבמאי מעניקים לו רק רמזים מטרימים למופע הזיקוקים הצפוי לו בהמשך, כמו למשל שקופית צבעונית הקופצת מדי פעם על המסך עם משפט תמוה כלשהו, אבל הצופה הפתי מאמין שתהיה לכך משמעות כלשהי בהמשך.
רמז: לא תהיה משמעות. עלילת הסדרה מתרחשת סביב הכביש הראשי של ברזיל - האמזונס המרהיב. הרעים דוהרים על המים בסירות נהר זריזות ואופנועי ים ומתגוררים בבתים הבנויים על יובלי נהר נסתרים. ציר העלילה הוא סיפורה של נערה הנחטפת מביתה למטרת עיסוק בזנות והמסע לשחרר אותה מחוטפיה.
באזור הפרק השלישי מתחיל האלכוהול להשפיע על התסריטאי/הבמאי. תכיפות השקופיות המקפצות גוברת. גיבורי הסדרה (המשתנים תכופות כמעט ללא סדר והיגיון) מתחילים לראות פלאשבקים מעברם, זוויות הצילום משתנות במהירות ללא סיבה, שוב פלאשבקים, שוב שקופיות, ועל המסך משתלטת אווירת חפלה בוליוודית.
ואז, קלו המים. עובר עוד פרק, שכרות הבמאי חולפת, ושוב חוזרת הסדרה למצב טרלול רגוע יחסית, כמעט כל המשתתפים נרצחים, והסדרה שטה על נהר האלכוהול אל חוף מבטחים. בחיי, עדיף כבר הירקון.
התרעות פיקוד העורף