איך זה יתכן שעונה כל כך מצליחה מגיעה למאני-טיים ומגלה שאין לה מה להגיד? איך רשת 13 לא למדה מהטעות של הישרדות, שמתה על מזבח המתיחות הבלתי נגמרות? הרי היה אפשר לסיים את התוכנית בשבוע שעבר - סיום דרמטי, נקי, במקום משיכת זמן שנראית כמו תרגיל שקוף ברייטינג.
כל האסים לא בבית
שירז משילה את הנשל
הקשר עם יוכי הופך להיות הציר הדרמטי החדש. יוכי מספרת על ילדות ברחוב ועל ניכור מהמשפחה, שירז משתפת על חרם, על ריחוק מהאח והאם, על בדידות. שתי הדמויות האלה, שהיו אמורות להיות שוליות, הפכו לשיקוף אחת של השנייה. שיחה רודפת שיחה, חיבוק רודף דמעה, והכול כמובן ממוסגר על ידי ההפקה כצמד "המרגשות" של הבית.
כשהזבל נדבק לספינה וצועק "הפלגנו"
חן נראה כמו דמות שמבינה מאוחר מדי לאן נושבת הרוח ומנסה לרכב על גל האהדה. הצופים רואים את זה מיד - אבל שירז, בתמימות כואבת, מתרגשת באמת. זה רגע שמציף חמלה כלפיה - ובוז כלפי חן.
התרעות פיקוד העורף