אולסטארז - מינימום השקעה מקסימום הצלחה
עונות אולסטארז הן בית ספר לטלוויזיה טובה. הן מבוססות על מתמודדים שכבר היו חלק מהפורמט, אנשים שחוו את הקושי הפיזי, את המשחק הפסיכולוגי ואת הרגעים שבהם מצלמה תופסת אותך בלי פילטרים. הם כבר טעמו את האי, הבינו את הכללים, והפעם הם חוזרים עם יתרון עצום: אין להם עקומת הסתגלות. מהרגע הראשון הם נכנסים באגרסיביות, יודעים לשרוד את הרעב, להבין את הקודים החברתיים ולתכנן את הצעד הבא.
אבל היתרון האמיתי טמון ברעב. מי שנפל ברגע האחרון או הודח מוקדם מדי, לא ישן מאז בלילה. הם חוזרים בשביל לסגור חשבון - עם עצמם, עם השבט, ובעיקר עם הצופים. וזה הופך אותם לשחקנים הרבה יותר נועזים, יצירתיים וחדורי מטרה. הם לא מפחדים ללכלך את הידיים או לחרב לעצמם תדמית. להיפך - הם מבינים שזה בדיוק מה שמצופה מהם. התוצאה היא דרמות אמיתיות, מהלכים מבריקים, בריתות מתפוצצות - בקיצור, טלוויזיה שמרגישה חיה ובועטת, כזו שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים.
ומהצד הכלכלי? זו הנוסחה הכי משתלמת. במקום לזרוק מאות אלפי שקלים על סלבס מפונקים שבאים בשביל הצ'ק, אנחנו מקבלים מתמודדים רעבים, מוכנים ללכת עד הקצה, בעלות נמוכה בהרבה. מה שיפה בעונות כאלה הוא השילוב בין אינטרס ההפקה לבין אינטרס הצופה: כולם מקבלים מוצר חד, קצבי ומרתק - שמחזיר את הפורמט לערכו המקורי, משחק הישרדותי אמיתי.
VIP - השמות גדולים, הטלוויזיה קטנה
עונות VIP הן אולי הפתרון הכי קל מבחינת ההפקה - אבל בפועל הן מתכון כמעט ודאי לטלוויזיה בינונית. הקונספט נשען על רשימת שמות נוצצת יותר או פחות, שמגיעה לאי תמורת צ'ק שמן. אלא שהבעיה מתחילה ברגע שהמצלמות נדלקות: רוב המשתתפים לא באמת רוצים לנצח. אין להם מה להוכיח, אין להם רעב לשרוד, ובטח שאין להם נכונות לקחת סיכונים. הם עסוקים יותר בניהול התדמית מאשר במשחק עצמו.
במקום מהלכים נועזים - אנחנו מקבלים מתמודדים שמודדים כל מילה, בוחנים איך זה ייראה באייטם הבא או בפרסומת הקרובה. התוצאה? טלוויזיה פחדנית, פושרת, חסרת דם וחסרת אמביציה. לא קרב הישרדות אמיתי, אלא הצגה פושרת על חול רטוב.
ופה טמון הכישלון הגדול של עונות VIP. הצופים לא מקבלים משחק אמיתי, אלא גרסה סטרילית ומצוננת של ריאליטי. הרבה שמות גדולים על הנייר - אבל בפועל, טלוויזיה חסרת נשמה.
ההיסטוריה מדברת? תקשיבו לה!
כמעט תמיד, עונות אולסטארז מביאות רייטינג יציב וטלוויזיה מעניינת לאורך זמן. לעיתים ה-VIP מצליחות לייצר באזז בשבועיים הראשונים, אבל אז מגיע השיעמום.