וזה בדיוק העניין, ינון. אתה לא מתמודד עם הטיעונים בעניינות. אתה לא מתמודד עם התוכן. אתה מתמודד עם המגדר שלי, והיום גם הפלגת שנים אחורה לעבר שלי. זה קל יותר מלשבת באמת מול עובדות שמערערות אותך. יותר פשוט להפוך אותי לקריקטורה מאשר להתמודד עם מה שאני אומרת או עם השאלות שאני שואלת.
כ-15 שנה שאני בעיתונות, עברתי הכל, מאיומים ברשתות לאיומים אישיים על חיי ועד ביקורת חריפה מפוליטיקאים ואנשי תקשורת מנוסים. מעולם לא נרתעתי מויכוח קשה, להיפך. זה חלק מהשליחות שלי כעיתונאית שמביאה מגוון של דעות, זו הסיבה שאני כאן. לפעמים המחיר הוא אי נעימות; זה מחיר שאני מוכנה לשלם. אבל מה שאתה עושה זה לא ויכוח. זה לא עימות רעיוני. זו דרך בריונית לעוות את השיח, להנמיך אותו, להוריד אותו לרפש ולנסות להקטין אותי כאישה.
כשאתה קורא לי "פרחה", כשאתה אומר שיש לי "שכל קטן" אתה לא רק מבזה אותי. אתה בעיקר מבזה את עצמך. כי כל מי שמקשיב לך יודע: שזו לא טענה, זו לא ביקורת. זו עלבון, זו חולשה במסווה של כוח.
ינון מגל, אני לא שותקת. אני לא מתכוונת להוריד ראש, ואני לא מתכוונת להיעלם לך במהירות או בקלות כזו. להיפך. אני אמשיך להרים מולך ראש, אני אמשיך לעשות את עבודתי, ואני אמשיך להזכיר לך, ולכל מי שמקשיב, שאפשר לחלוק על דעותיך ועל הרעל שאתה מפיץ לכל עבר, אפשר להתווכח, אפשר אפילו להתנגח. אבל אי אפשר לנרמל מציאות חדשה על בסיס קללות והשפלות סקסיסטיות. אז קדימה, ינון. בוא. תפסיק להיות פחדן. תיישר לי מבט, מבטיחה שאני אהיה עדינה איתך.
התרעות פיקוד העורף