בערב שבו ערוץ חדשות מוביל בישראל, רשת 13, בוחר לשדר את מה שנראה כמו סרט מלחמה הירואי על איראן - צריך לשאול, את מי זה באמת משרת?
הכתבה מציגה את התקיפה באיראן כגיבוש החלטה אמיצה, רגע גורלי בהיסטוריה. מתוארות ההחלטות הסודיות בחדרי החדרים, פרוטוקולים סודיים והעדויות של מקבלי ההחלטות, מראש הממשלה ועד בכירי מערכת הביטחון. "הסוד הגדול" נחשף מול המצלמות.
במקום שאלות נוקבות, קיבלנו הצגת ניצחון עטופה בפסקול דרמטי לקמפיין הבחירות של הליכוד. אין דבר רע בלהציג הישגים צבאיים במקומם ובזמנם. אבל השידור מתמקד בהצלחות התקיפה באיראן והאדרתה, בזמן שאנחנו עדיין בעיצומה של מערכה, ועל פי התחזיות צפויה בקרוב תקיפה איראנית נוספת. מה גם שאנחנו בעיצומה של מלחמה עם זרועות איראן, בהם ארגון הטרור חמאס בעזה, לבנון וסוריה והחות'ים בתימן. כאן נשאלת השאלה - האם זה הזמן לשדר הישגים צבאיים? את מי זה משרת חוץ מאת מפלגת הליכוד?
נתניהו מודע היטב לחשיבות ההיסטוריה עבורו. הוא רוצה שכל דפי ההיסטוריה יזכרו אותו כמי שהביא לניצחונות ולהישגים רשמיים. זו בדיוק הסיבה שהכתבה הזו עלתה בשעה זו: לייצר נרטיב של הצלחה, להנציח את ההישג האישי שלו ואת ההחלטות הדרמטיות. בעוד מנגד - לטשטש את טבח השבעה באוקטובר והכשלון המהדהד של המלחמה בעזה והחזרת החטופים.
נתניהו מנצל את הבמה הזו כדי לתפוס את כל הקרדיט על התקיפה באיראן, להוציא מהמשוואה את המתחרים הפוליטיים שלו בקואליציה, ולצייר לעצמו נרטיב של הישגים בלעדיים, בעוד כל האחרים נשארים מחוץ לפריים. אני סקרנית לדעת איך יגיבו על זה בן גביר וסמוטריץ'.
גרוע מכך, אסרף מתגאה בחשיפת אסטרטגיה שבה הממשלה השתמשה בתקשורת ככלי מבצעי: דרשה לפרסם ידיעה חפוזה כדי לשדר לאיראן שישראל עוד מתעסקת במשא ומתן ולהטעות את האויב, בעוד המלאכה האמיתית נסגרה מאחורי הקלעים. מה את חושפת דבר כזה מול מצלמות ומספקת לאויב מידע, כשאנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה? מי מבטיח שבפעם הבאה האויב לא יידע כבר לקרוא את המניפולציה? כבר לא מדובר בגאווה, אלא בטמטום שמסכן את ביטחון המדינה.
ואז הגיע ראש הממשלה עצמו. "אלוהים יהיה בעזרנו", הוא מספר שאמר בסיום ישיבת הקבינט לפני התקיפה, ומוסיף שזו הפעם הראשונה בחייו, ומעולם לא אמר כך לפני. לפתע, באותו רגע דרמטי, נתניהו "מאמין באלוהים". זה נתניהו המוכר - מאמין כשזה נוח, כשצריך תמיכה, כשיש קהל יעד של בייס דתי להחניף לו. בכל שאר הפעמים האמונה היא כלי פוליטי, לא מתוך יראת שמיים אלא מתוך שיקול אלקטורלי קר.
בימים שבהם חזיתות בוערות בעזה, לבנון, סוריה ותימן - במקום להישיר מבט אל המציאות ואל המחיר, אנחנו מקבלים סרטון גבורה שנועד להסתיר ולהסיח. זו פוליטיקה במסווה. זו לא מורשת, זה קמפיין.
התרעות פיקוד העורף