שבת, יום מנוחה, לך תבין מה גורם לכל האנשים האלה לצאת מהבית כדי לצרוח באולפן. מה הם מחפשים שם? הם נהנים לצעוק ולהתעצבן ולעצבן אנשים אחרים? הרופא הורה להם - או המורה הענישה אותם - לצעוק 400 פעם ביום "עזה" ו"טראמפ"? למה הם מתנהגים באופן מוזר כזה?
גם אם תניחו עליו חליפת קשמיר יוקרתית הוא יצליח להיראות כאילו לבש חולצת פלאנל מקומטת שיצאה הרגע מהכביסה. ואצלו באולפן אין צעקות. לא שמדברים שם בשובה ובנחת, בכל זאת בקרב עמנו אנו יושבים, אבל בהשוואה לערוצים האחרים, האולפן של אורי לוי הוא בית מרגוע. מנוחה לאוזניים עייפות. נדמה לי, אף על פי שבלתי אפשרי להתחייב על כך, שהבחנתי במשתתף פאנל אחד מקשיב. פשוט מקשיב. לא ייאמן.
הסתכלתי לאורך לא מעט זמן על הפלא השקט הזה וניסיתי לפענח את סודו. עד שבסוף תפסתי את זה: לאורי לוי לא אכפת. בתוכו הוא אינו בוער בשאלות כן כיבוש עזה או לא, והאם טראמפ אוהב את נתניהו או לא. אם המרואיין אומר שכן, אורי לא מתווכח. אם המרואיין טוען שלא, אורי שוב לא מתווכח.
התרעות פיקוד העורף