מוטי ידע את כל המקצועות: בימוי, עריכה, וגם הפקות וסאטירה וסרטים דוקומנטריים. עד אז הכירו בארץ רדיו ועיתונות מפלגתית. מוטי היה הרוח החיה, המנהיג של כולנו. היה קשה לא להסכים איתו, כי תמיד ידעת שהוא צודק. מוטי, בחור ממושקף, גבוה ודק, עם המון ביטחון עצמי, דיבר הוליוודית: ‘Show’, ‘Frame’, ‘Movie’. איש מבריק, אסרטיבי, קצת אגרסיבי, מצחיק, בלט מיד בכישרונו, בלשונו ובמנהיגותו הטבעית".
“מוטי, שהיה משכמו ומעלה, כריזמה מהלכת על שתיים ומבוגר מאיתנו בשש־שבע שנים, היה מבחינתנו כמו אלוהים", אומר סידון. “נכנסנו לשנתיים ומשהו של עבודת פרך. עבדנו בשבילו כמו חמורים 18 שעות ביממה, ולא הייתה לו בעיה לצעוק עלינו ולהעליב אותנו. על התוצאות מדברים עד היום. היינו במרכז הסערה, וזה היה נורא כיף. מוטי עשה הכל: מלהביא חשבונית לנהג המונית שאסף את השחקנים ועד לענות לבג"ץ כשמישהו תבע את ‘ניקוי ראש’ על העלבת פוליטיקאים. הוא היה עורך אגדי, וידו הייתה בכל".
עוד הוסיף: "הוא היה יוצא לצלם כתבה, ואז יושב בחדר העריכה ועובד עליה, משנה אותה ויוצר כתבה חיה. הוא שמר על יושרה מקצועית בלתי מתפשרת, דאג לא להיכנע ללחצים מסחריים והקפיד שהכתבות ישקפו אמת והגינות".
“הדוקו היה חלק בלתי נפרד ממנו, הוא אהב את זה באמת", מספר כנען בנו, שגם שימש כצלם בחלק מסרטיו. “ראיתי איך הוא בא לעבודה עם תשוקה ענקית. היו לו הרבה מאפיינים באישיות שבאו לידי ביטוי בעבודה הזו, כי מצד אחד הוא היה חסר סבלנות באופן תמידי, ועם זאת, כשצילמנו, הייתה לו כל הסבלנות שבעולם. חוסר הסבלנות והסבלנות התנגשו בתוך הדבר הזה. הוא אהב לבטא את עצמו ואת רגשותיו דרך הדוקו. זה היה הבייבי האישי שלו".
“מוטי היה העורך של הקברט וגם הופיע ב־20 הדקות הראשונות, לפני הצד התיאטרלי", מספר סידון. “הוא ישב עם ירון לונדון על הבמה ואנחנו היינו כותבים לו טקסטים אקטואליים על מה שקרה בבוקר, והוא היה מציג אותם על הבמה. אנשים השתגעו איך הוא מגיב כל כך מהר על אירועים אקטואליים".
בערוב ימיו, כשהמצב הפוליטי במדינה הכביד על ליבו, קירשנבאום הוביל את הקברט האחרון שלו, “רואים ת’סוף". “בשנות ה־2000, מוטי היה אזרח מודאג, ראה לאן הולכת המדינה והיה עצוב מאוד מזה", מספר סידון. “ולכן, כשעשינו את הקברט הסאטירי האחרון שלנו, ‘רואים ת’סוף’, הוא ישב ובכה. הוא היה מודאג ומיואש, לא הבין לאן המדינה הידרדרה".
לדבריו,"הוא הבין די מהר ששידורי החדשות והאקטואליה גם הם בסוף אמצעי בידור. הוא היה הראשון שעשה זאת בתוכנית, אם זה במערכונים בפתיחת התוכנית או פשוט בהומור שהיה לו. היו אייטמים שלא היו קרובים לליבו, אז הוא היה נותן לירון לברבר כל האייטם, זורק את הפאנץ’ שלו, שיהיה מצחיק, ועובר לאייטם הבא. הדינמיקה של ירון ושלו הייתה מצוינת. הייתה ערימה של כבוד הדדי ביניהם, גם כשהם עצבנו אחד את השני. הוא גם היה מודל עבור כולנו כאיש משפחה למופת שדואג לאשתו ולילדים, וגם כמי ששומר על הקריירה ועל האנושיות שבו".
התרעות פיקוד העורף