אלו הם שני קצינים שידעו בדיוק מה הם עושים, לא התביישו לומר את דעתם והפגינו את כל התכונות הנדרשות כדי להביא להשגת יעדים בשטח - אבל בגלל טעות אחת שעשו, שלא קשורה לתפקידם המקצועי במערכת, הם "נשרפו" בה והושלכו הצידה. והיחס שהם קיבלו - וכנראה גם קצינים רבים אחרים בעבר ובהווה - ממחיש שצה"ל נמצא בקונספציה משלו של "יסמנים" וחשש לאתגר את הבוס בגלל ההשלכות, שהגיעו בדרך כלל בדמות של מניעת קידום וגרמו לכך שפקודות צה"ל היו הססניות יותר כלפי הפקודים, ומכילות יותר עבור הטרור.
ביולי 2007, בזמן שהיה מפקד אוגדת עזה, תמיר נתן לבנו בן ה-14 לנהוג בטרקטורון צבאי "תומקאר", וזה בתורו היה מעורב בתאונת דרכים עם רכב אזרחי. תמיר ניסה לסיים את הסיפור במהירות באמצעות חתימה על הדוח ותשלום פיצוי במזומן לבעל הרכב שנפגע, אבל לשקר הזה לא היו רגליים והפרשייה נחשפה. בית המשפט גזר הורדת דרגה, מאסר בפועל ושלילת רישיון - שלאחר ערעור בוטלו כולם והוחלפו בהמלצה למניעת קידום - החליט הרמטכ"ל אשכנזי להדיח אותו משירות ב-2010.
פארס הוא בעל רקורד קצת מפוקפק מבחינה משמעתית, למשל כשהורשע ב-1991 בפעולה אלימה, ב-1992 על שימוש בלתי חוקי בנשק לציד ועוד, אבל הקש ששבר את גב הגמל היה כשהועמד לדין על מסירת דיווח לא אמין, כשהרכב שהועמד לרשותו על ידי הצבא היה מעורב בתאונת דרכים - אשתו היא זו שנהגה ברכב, אך זה לא המידע שנמסר תחילה. בתוכנית עצמה אמר פארס שהוא מסר לוועדה שמולו שהוא אמר רק את האמת, והציב מולם קו אדום כשסירב לאפשר להם לחקור את אשתו בפרשה.
פארס פרש מצה"ל אך חזר בו, הועמד לדין, שירותו הופסק וגם העתירה המנהלית לביטול הדחתו נדחתה. בסופו של דבר הוא הוחזר לשירות מילואים, והאמת שפגשתי אותו בעצמי כמה פעמים בפיקוד צפון ב-2014.
התרעות פיקוד העורף