נתניהו מצויר - ודווקא שם מתגלה האמת הכואבת | שרון לוקסנבורג

בפרק החדש של סאות' פארק, בנימין נתניהו הופך לדמות קומיקס סאטירית שמעוררת סערה: אמריקה צוחקת עליו בקול רם, בעוד בישראל ההומור הפוליטי ממשיך לפחד לגעת בעצבים החשופים

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
בנימין נתניהו בסדרה סאות' פארק
בנימין נתניהו בסדרה סאות' פארק | צילום: צילום מסך
4
גלריה

לא הפעם הראשונה: המנהיגים על שולחן הניתוחים

דונלד טראמפ עירום בסדרה סאות' פארק
דונלד טראמפ עירום בסדרה סאות' פארק | צילום: צילום מסך, South Park Studios

דמות מפתח: למה דווקא אמא של קייל?

בחירה מבריקה של היוצרים היא למקם את שילה ברופלובסקי, אמו של קייל, במרכז העלילה. היא אינה פוליטיקאית, אינה גנרלית ואינה מנהיגה, אלא דמות אם יהודייה, נוירוטית, שמגלמת את הקול המשפחתי שמוליד סערה בינלאומית. בכך היוצרים שוברים את הציפייה: במקום לראות את נתניהו מתעמת עם דמות חזקה, הוא נאלץ להתמודד מול אם אמריקאית מבולבלת. המסר ברור - המציאות הישראלית כבר מזמן גלשה לכל סלון אמריקאי, וכל אמא יכולה למצוא את עצמה נגררת לעימות פוליטי שהיא לא בחרה בו.

השימוש באבסורד כעדשה

ההימור על כך שאמא של קייל תפציץ בית חולים בעזה נשמע מופרך, אך דווקא בהקצנה הזו טמון הכוח של הסדרה. סאות' פארק מציבה מראה לעולם שבו סבל אנושי הפך לאייטם בידורי, לסחורה שניתן להמר עליה. זהו לא רק לעג לנתניהו או לאמריקאים השטחיים - אלא ביקורת על תרבות מערבית שלמה, שבה המלחמה מתורגמת לנקודות משחק, לכותרות, לטוקבקים. כך, הסאטירה מאלצת את הצופה לשאול: האם גם אני הפכתי את המציאות המדממת לאובייקט בידור?

בנימין נתניהו בסדרה סאות' פארק
בנימין נתניהו בסדרה סאות' פארק | צילום: צילום מסך

נתניהו כפרסונה תרבותית

הנאום שמוטח בו במשרדו - על הרג אלפים, השטחת שכונות, והתעטפות ביהדות כמגן מביקורת - מציב אותו לא רק כראש ממשלה, אלא כדמות תרבותית בינלאומית. הוא הופך לאייקון, לא פחות מדמות מצוירת. זו תזכורת עד כמה דימויו של נתניהו חורג מזירת הפוליטיקה הישראלית. בעולם שבו ראשי ממשלות אחרים נשכחים עם סיום כהונתם, נתניהו מופיע בפרקי סאטירה, בתוכניות לילה, בכרזות הפגנה - כאילו הפך לדמות קומיקס שתישאר מעבר לזמן.

לא רק על ישראל: מסר אמריקאי פנימי

הייחוד של הפרק טמון בכך שהביקורת לא נעצרת בישראל. היוצרים משתמשים בעזה ובנתניהו כדי לומר משהו על עצמם, על החברה האמריקאית. "תקראו ספרים במקום להסתמך על הוליווד" - משפט שנאמר בפרק על ידי שילה ומהדהד כסאטירה עצמית: קהל שמעדיף כותרות סנסציוניות על פני לימוד אמיתי של ההיסטוריה והמציאות. בכך הסדרה לא פוטרת את הצופים האמריקאים מהאחריות; להפך, היא מראה להם כיצד הם שותפים פסיביים בהפיכת טרגדיה למשחק.

ההשפעה בישראל: קבלה מעורבת

''ארץ נהדרת'' בפרק מיוחד למלחמה באיראן. בקושי רואים את הכתם
''ארץ נהדרת'' בפרק מיוחד למלחמה באיראן. בקושי רואים את הכתם | צילום: צילום מסך מתוך קשת 12

בסופו של דבר, סאות' פארק שוב הוכיחה את כוחה - לא עוד קומדיה וולגרית, אלא כלי שמסוגל להיכנס לליבת השיח העולמי. בין אם אוהבים ובין אם סולדים, הפרק הזה מזכיר שסאטירה איננה שולית. היא יכולה להכאיב, להרגיז, וגם להאיר מציאות באור חדש - כזה שהופך את הצופה, ישראלי או אמריקאי, לשותף פעיל בשיחה שלא נגמרת.

תגיות:
בנימין נתניהו
/
ישראל
/
סאות'פארק
/
סאטירה
/
עזה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף