אני ער לביקורת - אבל "אור ראשון" היא בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו | רואי דהן

נכנסתי לאולם כעיתונאי, אבל יצאתי כצופה מרותק עם לב כבד: לצד הביקורת הקשה על העיתוי של הסדרה "אור ראשון" - אני מאמין שדווקא עכשיו אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים

רואי דהן צילום: אבשלום ששוני
רותם סלע בגילומה של בת שבע יהלומי
רותם סלע בגילומה של בת שבע יהלומי | צילום: צילום מסך קשת 12
3
גלריה
ישראל אטיאס, מתוך ''אור ראשון''
ישראל אטיאס, מתוך ''אור ראשון'' | צילום: צילום מסך קשת 12

הסדרה נכתבה בשיתוף פעולה מלא עם הגיבורים והמשפחות, על בסיס תחקיר מקיף. היא לא מתיימרת לספר את כל סיפורי השבעה באוקטובר - זה בלתי אפשרי, אלא מציגה חמישה סיפורים אנושיים, אמיצים וכואבים.

הבחירה להאיר ברוב הסדרה את סיפוריהן של נשים גיבורות מוסיפה רובד נוסף ועוצמתי, ומדגישה כי ביום ההוא, לצד חיילים וכוחות הביטחון - עמדו גם אזרחים ואזרחיות פשוטים שנאבקו על חייהם ועל חיי אחרים.

במהלך הצפייה התחלפו לעיתים סצנות מצולמות בתמונות אמיתיות מהשבעה באוקטובר. ברגעים האלה הלב נעצר - שם אתה מעכל שזו לא דרמה בדיונית, זה באמת קרה. ישבתי באולם מוקף שחקנים, מפיקים, ניצבים ושורדים, והרגשתי איך הזיכרונות האישיים שלי חוזרים: החרדה ההיא בצפון, חבר שבמשך ימים חיפשנו אחריו ונרצח בנובה, הכאב שכולנו נשאנו. "אור ראשון" הצליחה להעביר את הכול - החרדה, האובדן, אבל גם את התקווה והעוצמה שצמחו מתוך האפלה.

מתוך ''אור ראשון''
מתוך ''אור ראשון'' | צילום: צילום מסך קשת 12

בסופו של דבר, "אור ראשון" היא לא רק סדרה על השבעה באוקטובר. זה סיפור על אנשים פשוטים שהפכו לגיבורים בעל כורחם, על עם שידע לקום ברגע שבו נדמה היה שאין לו מדינה ואין לו צבא מתפקד. זו סדרה שמזכירה לכולנו ולעולם, שבלב המלחמה - יש בני אדם, יש חמלה, יש אומץ. ואם טיפת המים הקטנה הזו הרעידה את נשמתי - אולי היא תצליח, ולו במעט, לפתוח את עיניו של העולם.

תגיות:
ביקורת טלוויזיה
/
רותם סלע
/
קשת 12
/
השבעה באוקטובר
/
אור ראשון
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף