"הוא בסדר, חיוני ומתמצא", סיפר אבישי דוד. "רואים עליו שהוא חלש ורזה, חסרים חומרים בגוף, אבל הוא יהיה בסדר. הוא מתחיל לאכול, המחלקה פנטסטית ומנוסה. זה היום הראשון, קיבלו את כולם יפה - לאט לאט יהיה בסדר".
לדבריו, אביתר הצליח לשמור על רוחו במשך כחמישה שבועות שבהם הוחזק לבדו: "הוא הסתדר, מצא עיסוקים כדי להעביר את הזמן, ישן הרבה אבל עם תקווה. הוא אמר שהייתה תקווה גדולה מאוד, שהוא הרגיש שזה אוטוטו נגמר".
האב תיאר את הקושי הרב שבנו עבר: "התעללות גופנית ופסיכולוגית – זה היה הכי קשה. לחוסר במזון, שתייה וגירויים הוא התרגל עם הזמן. הוא וגיא – להיות לבד חודשיים זה קשה מאוד, אבל הוא הסתדר".
אבישי דוד סיפר כי בנו לא איבד תקווה גם ברגעים הקשים ביותר: "הוא התגעגע מאוד למשפחה, דמיין כל הזמן את הרגע שבו יוצא לחופשי ושאנחנו מחבקים אותו. התמונות האלו – בראש שלו – נתנו לו כוח לשרוד".