כמו מי שחגג אל תוך הלילה - וגם אם חמק מהשפעת החמרמורת (הנגאובר), כמו כאב ראש והלמות ברקותיו, הרי שהבוקר שלו יהיה איטי במיוחד, כך גם הטלוויזיה הישראלית של מוצאי החג, שהקדישה את מרבית שידוריה לאקטואליה.
החשש הזה התנקז לשני אפיקים מרכזיים: דאגה פן ינקוט סחבת מכוונת בהשבת גופות החטופים-חללים (מעבר לקושי האובייקטיבי שעליו עדכן מראש) ודאגה נוספת (על רקע טקסי ההוצאות להורג) שמא הוא מתכוון להמשיך ולאחוז בשלטון בעזה, בעוד שההסכם מחייב אותו להתפרק מנשקו.
אני מקווה ששרדתם את שתי הפסקאות האחרונות, כי גם אני "ניקרתי" מדי פעם מול המסך: אחרי מרתון השידורים החיים, נדמו משדרי האקטואליה בכל הערוצים למטחנת מילים, כמו מישהו שדחף אל פיו כמות גדולה מדי של כדורי מסטיק. פה ושם הבליח אייטם שמעלה חיוך רחב על הפנים.
דנה קמה
קשה לבוא בטענות אל ערוצי הטלוויזיה על שלא מצאו עוד דרך מקורית לטפל בעניין שהיו להם שנתיים שלמות להתכונן אליו. עוד קליפ, עוד ריאיון, עוד ניסיון לדלות פרטים על מצבו של חטוף זה או אחר. במקום לתת להם לשקוע באלמוניות (יחסית) מבורכת, מעיקים על המשפחות בניסיונות לברר פרטים אינטימיים.
"רצו מלחמת נצח"
הייתי כותב כאן "לא נגענו", אבל בכל זאת קצת קיצרתי: "הם פשוט מחללי שם", זעקה וייס: "הם עשו הכל כדי לטרפד עסקאות. התגאו בכך, הם רצו מלחמת נצח והתגאו בזה. סמוטריץ' כבר סגר עסקאות נדל"ן". היא הזכירה ציוצים של השניים מיום השחרור: בן גביר עם "ושבו בנים לגבולם" וסמוטריץ' עם "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" - ואז המשיכה: "אין להם זכות ליהנות מהרגעים האלה. זה פשוט אנשים שחיללו את השם".
ועדיין, למרות שווייס שימשה אמש פה לרבים - שראו איך מי שעטרו קוצים לראשי החטופים ומשפחותיהם במשך שנתיים, נעמדו בתור לקבלת זרי הדפנה עליהם נח עם ישראל במשך 24 שעות מאושרות. נזכור ונזכיר כי השניים הללו הם מטרה קלה מדי. יש מי שדאג שיתחברו, קבע את הרכב רשימתם על מדשאת ביתו בקיסריה והשתמש בהם כמגן אנושי בכל פעם שרצה לטרפד הסכמים כאלה ואחרים. עם כל הכבוד לביקורת המוצדקת על מעללי שני הפרחחים, הבה לא נשכח שיש להם אבא.
התרעות פיקוד העורף