אל דאגה, ההשפעות של הגילויים המפתיעים על זהות האשמים בפיצוץ נושאת המטוסים יחזרו לחולל דרמות גם בעונה השלישית, אבל בכך שהתחילה את העונה בהפוגה מקו העלילה הזה והתמקדות בחילופי השלטון המסעירים, קאהן הצליחה להפיח רוח חדשה בעלילת הסדרה. גם העובדה שהעונה השלישית היא שוב בת שמונה פרקים, לאחר עונה שנייה מקוצרת בת שישה פרקים בלבד, נתנה לה זמן לנשום ולצלול לפרקים עם פחות אקשן אבל עם יותר דרמה בין אישית.
אבל לא רק בצמרת הנהגת העולם החופשי יש שינויים בעונה השלישית של "הדיפלומטית", אלא גם בסטטוס קוו של מערכת היחסים בין בני הזוג ויילר. השניים, שבשתי העונות הראשונות היו די איתנים כל אחד בדעתו שלו על פרידה אפשרית ביניהם, סוף סוף מקבלים החלטות ומשנים את הדינמיקה שהחלה להרגיש חזרתית לקראת סוף העונה השנייה.
הדינמיקה החדשה בין השניים, שמושפעת מהחלטות מקצועיות שמתקבלות בתחילת העונה, היא מה שנותן אנרגיה רעננה ואתגרים חדשים לעסוק בהם בעונה השלישית ותורמת לכך שהסדרה נוסקת לשיאים חדשים.
זה לא ש"הדיפלומטית" הופכת להיות חפה מפגעים בעונה החדשה, יש כמה כאלה, כמו הטיפול הלוקה בחסר העונה בקו העלילה של אידרה וסטיוארט או מספר ניסיונות כושלים להפתיע את הצופים עם טוויסטים לא כל כך מפתיעים. אבל המומנטום העלילתי המחודש, יחד עם הופעה מעולה כתמיד של קרי ראסל, עוזר להשכיח את הפגמים האלה במהרה.
ראסל ממשיכה לאזן בין המצוינות המקצועית לנכות הרגשית של הדמות שלה באופן אמין, פגיע ובר הזדהות, ומצליחה במיוחד העונה להצחיק עם הבזקי קומדיה.
ככה מצליחה "הדיפלומטית", בעונה הכי פחות "מותחנית" שלה עד כה, להיות דרמטית, מדויקת וגם מותחת יותר מאי פעם. לא עם מניפולציות נרטיביות או אקשן זול, כמו שהיה אפשר למצוא מעת לעת בשתי העונות הראשונות, אלא עם דרמה בין אישית כתובה היטב, הופעות משחק מעולות ושמונה פרקים שנדיר למצוא בהם סצנה משעממת או מיותרת.
התרעות פיקוד העורף