צריך להגיד את זה ביושר: ווארט מצולמת יפה, ערוכה היטב, ויש בה הרבה נשמה וכוונות טובות. השדכנים חביבים, המשודכים מקסימים, השיחות נעימות. והנה הפרדוקס: דווקא הרצון של היוצרים לשמור על כבוד, ועל מידה של צניעות - מחסל את הפורמט מבפנים. העניין נולד כשאנשים מעיזים, כשיש מתח, כשיש רגעים לא צפויים. כאן, הכל צפוי.
מצאתי את עצמי בעיקר מחכה שהפרק יסתיים, למרות כמה רגעים חמודים שנוגעים ללב. אבל זה פשוט לא מספיק כדי להחזיק אותך מול המסך, בטח לא בעידן שבו טיקטוק אחד עם קצת דרמה עושה יותר ממה ששעה של טלוויזיה מצליחה.
חתונה ממבט ראשון שחזרה בתשובה
התרעות פיקוד העורף