בכל מקרה, באשר לפרק של "ארץ נהדרת". כי לשם כך התכנסנו.
3. גם המערכון הראשון, על החטופים-עריקים החרדים, נשאר יחסית סטטי. כן, הוא היה בועט, הוא היה מעצבן. הרבה פעמים גרם לי לחשוב, ויש שיגידו בתמימות - "מה, החרדים באמת-באמת חושבים ככה?"; אבל גם כאן, באותה מידה יכולתי לפתוח את החלון ולהסתכל ברחוב על ההפגנה. כן ייאמר לזכות "ארץ" שלשים את האמירות של החרדים נגד הגיוס מול הפנים באמת מעורר גיחוך, ואפילו דיון פנימי על המשמעות והמוסר של חלקים בחברה בנוגע לגיוס. אבל זו גם קצת תחושה מבאסת, של פילוג, של עייפות, וגם של - מה אני כבר יכולה לעשות עם זה? מה שישר שולח אותי למחשבה - האם ליצור אצלי את התחושה הזו, זה תפקידה של סאטירה?
התרעות פיקוד העורף