טיל גרעיני, שלא ידוע מאיזו מדינה שוגר, עושה דרכו לעיר שיקגו בארצות הברית. צפי הפגיעה הוא כ-18 דקות, מספר ההרוגים הצפוי - עשרה מיליון. ניסיונות היירוט של הטיל נכשלים. אלא ש-18 דקות הן רק 18 דקות, ואורך הסרט הוא שעה וחצי, אז מה עושים כדי למלא את הזמן? מחלקים את הסרט לשלושה אתרים שונים במערכת הביטחון הלאומי האמריקאית שבהם מציגים כיצד מתנהלת בכל אחד מהם המערכה ליירוט הטיל.
התוצאה צולעת כמו הניסיון ליירוט הטיל. מי שמצפה למערכת מיומנת שפועלת כמו על אוטומט, מקבל אוסף של אנשים מבוהלים באופן לא אמין; מקבל סרט חסר גיבורים באופן משווע - כל שחקן, ויש בשפע כאלה, מקבל כמה שורות, מתקשר בדאגה הביתה, והופ, המצלמה מדלגת אל השחקן הבא.
בעצם כל אלמנט החלוקה לשלושה אתרים המתנהלים באותו אירוע לא תופס, חסר תכלית, ומייצר בסופו של דבר סלט דהוי, עמום, חסר דרמה, שמעורר את השאלה למה בכלל עשו את הסרט הזה.
הסרט מסתיים כשהוא כורע תחת כובד ההחלטה, ולא יודעים מה החליט ולא יודעים אם הטיל התפוצץ. חבל על הזמן. על סף קשקוש בלבוש מייגע. יותר טוב לקרוא ספר.
התרעות פיקוד העורף