אלא שהדבר המרענן בריאיון/שיחה של סטאל עם שני האישים האמריקאים היה שהם פשוט דיברו. סטאל שאלה, הם ענו לה בתשובות מלאות תוכן, מאופקות, מנוטרלות מהתפרצויות רגש, הם באו לאולפן כדי - כמה מוזר ופשוט - לשתף פעולה.
באמת כמה מוזר ופשוט. צופה ישראלי מורגל בפוליטיקאי המוזמן לאולפן להתראיין, לא אומר דבר, צועק וצורח ומדקלם בין כלום לצרחה את דף המסרים היומי שהוכתב לו, שבעצם יכול להיות נאמר בידי תוכי, ויוצא מהאולפן מרוצה כי התחנף היטב לבעליו ולמנהיגו.
ופה, ב"60 דקות", מעין משהו מוזר כזה - אנשים משוחחים, בנעימות, בלי צרחות, גם הם שליחים של מישהו, אבל יודעים היטב לעקוף את המוקשים, לתווך את המסרים שלו, ואגב גם מספקים מידע בשפע. איזה סקנדל. מזלנו שאנו לא כאלה.
התרעות פיקוד העורף