לראשונה מאז שובו משבי חמאס, מקסים הרקין התיישב מול המצלמות בתוכנית "עובדה" עם ספי עובדיה ודיבר על השנתיים המטלטלות שעבר - מהאימה במסיבת הנובה ועד התקווה הקטנה במעמקי המנהרות.
מצלמת הרכב שלו תיעדה הכול - את סיבוב הפרסה המהיר בצומת עלומים לאחר שחבריו הזהירו אותו "תסתובב מיד, יש מחבלים", ואת ניסיון ההימלטות לשדות. "ניסיתי לברוח, התרחקתי חמישים אולי מאה מטר", סיפר. "ואז קיבלתי טלפון ממטיאס. חזרתי אליו, חיבקתי אותו. הירי נהיה כבד. שמעתי את המחבלים, זרקתי את תעודת הקצין. פתאום 'אללה אכבר', צרחות, ירי. הם נהנו מזה - זה היה הכיף שלהם. ירו לי בראש ממרחק של חצי מטר. ביקשתי מבורא עולם שיעזור למשפחה שלי ולגדל את הילדים". חבריו, מטיאס ועינב, נרצחו. רגע לפני שנחטף שלח לאמו הודעה קצרה: "אני אוהב אותך".
בחודש מרץ קיבלו השישה מכשיר שאמור היה לשמש את שוביהם לשמיעת שירים ודברי קוראן. מתחת לאפם הצליחו להפוך אותו לרדיו. "השורש של האנטנה נשאר", סיפר. "אמרנו - יש על מה לעבוד. פתאום, מתחת לאדמה, שמענו 'גלי צה"ל'. נפלה לנו הלסת. כאילו זכינו בלוטו. זה היה כמו לפתוח חלון בבטון. זה שינה הכול".
מהר מאוד הפכו שידורי הרדיו למרכז יומם. "אתה לא ישן, רק מחכה לשידור. זו הארוחה האמיתית שלך. כששמעתי את המחאות, הבנתי כמה אנשים נלחמים בשבילנו. אמרתי לעצמי - הממשלה לא יכולה לעצום עיניים". בין קירות הבטון כתב משפט קטן שהחזיק אותו בחיים: "מוניקה מחכה לך בבית". "כתבתי את זה על התקרה, הסתכלתי עליו כל לילה לפני השינה", סיפר. "במהלך השנתיים האלו עישנתי אולי סיגריה אחת וחצי - זה היה כל מה שהיה לי".
כששוביהם החלו להאכילם יותר מהרגיל, הבינו שהם עומדים להשתחרר. "הם קראו לזה 'לפטם אותם' - אז ידענו שמשהו קורה". כשהשתחרר, המתינה לו בתו מוניקה, בת החמש, שהגיעה ממוסקבה. "ברגע שחיבקתי אותה, הכול נפרץ. כל מה שהחזקתי שנתיים - כאב, פחד, כעס - הכול יצא", הוא מספר.
לדבריו, דבריו של בן גביר גרמו למחבלים לפגוע בו פיזית. "ראינו את הפנסים מתקרבים. הם באו והתחילו להרביץ בידיים וברגליים. אני צמוד לבטון, רק שומר על הראש. הם כתבו לי על הגב 'שן תחת שן, עין תחת עין'. לפחות ארבע-חמש פעמים חטפתי מכות בגללו. אתה שר - אתה צריך להיות זהיר עם הפה שלך".
התרעות פיקוד העורף