"אני מייצג ארגון שמשלם הרבה מאוד כסף כדי להתמודד תקשורתית מול הקטארים", אמר לי. כששאלתי מי מאחורי הארגון הזה ענה: "מדינה עשירה". שאלתי: "מדינה דמוקרטית?", והוא ענה "לא, אבל בעדנו". "אוקיי", עניתי. "אני לא מוכן להצטרף אליכם".
הבחור הופתע: "אבל זה הרבה מאוד כסף, לא שמעת כמה". עניתי שזה גם לא מעניין אותי: "אני עיתונאי וכעיתונאי אני לא יכול לקבל כסף מגורם לא דמוקרטי שמעוניין להשחיר מדינה אחרת את ולהלבין את התדמית שלו".
אני מספר את זה לא כי אני קדוש אלא כי אני עיתונאי, שגדל על ערכים עיתונאים. וכמו שאני מסרב לקבל מתנות מחברות יח"צ ששואלות מה מידת הנעליים שלי כי זה עשוי להשפיע, אפילו לא במודע, על רמת היושרה שלי בסיקור החברה ששלחה לי מתנה, אני גם אסרב לקבל כסף ממדינה זרה ולא דמוקרטית.
לפי האתיקה העיתונאית "על עיתונאים להימנע מנושאים בהם יש להם עניין אישי או פיננסי שיספק להם תועלת מסוימת בנושא, שכן ניגוד עניינים עלול להכניס הטיה לדיווח שלהם, או ליצור רושם של הטיה כזו, אבל מה קורה אם עיתונאי, שהמערכת שלו אומרת לו שאין לה כסף לשלם לו, מקבל הצעה שהוא לא יכול לסרב לה ומסביבו "אינפלואנסרים" ש"מתחרים" איתו על אותה הפלטפורמה מקבלים הרבה יותר ממנו?
עיתונאים, לא אינפלואנסרים ומשפיענים, הם לא נבחרי ציבור אבל הם כן נציגי ציבור. הם אמורים לשאול את הפוליטיקאים ואת האנשים החזקים במשק ובכל תחום, את השאלות שהציבור רוצה לשאול. הם אמורים לגרום למשפיענים האמיתיים על חיינו לתת דין וחשבון על ההחלטות שלהם.
אבל אם עיתונאי לא מקבל מספיק כסף מהמערכת שלו הוא יקבל הצעות כספיות מהגורמים שהוא אמור לדרוש מהם דין וחשבון. וזה יעוות את תפיסת המציאות שלו ושל קוראיו או צופיו. הרי אף אחד לא רוצה שכתב רכב יקבל ריטיינר מיבואני הרכב, אין אוהד ספורט אחד שרוצה שכתב שהוא עוקב אחריו יקבל עמלה מסוכן ואין איש שפוי שמעוניין שכתב מדיני יקבל כסף מחברת יח"צ שעובדת עבור מדינת אויב.
יש לציין כי לפני מספר שבועות, בתוכנית הוצגה תגובה של איינהורן ששווקה כ"תגובה בלעדית" - ללא מענה עיתונאי או שאלות. מקשת 12 נמסר: "אנו קוראים על כך לראשונה, נברר את הפרטים לעומקם".
התרעות פיקוד העורף