באחת, עשרות הצהרות, ראיונות, ציוצים וקומוניקטים, כולל אחד אתמול, בו הסביר שה"רפורמה" תפתח את השוק "לתחרות חופשית", "תוריד מחירים" ו"תשנה את כללי המשחק הנהוגים כיום", קיבלו את הפריימינג הנכון. לא תחרות - הצפה, לא גיוון - פוליטיזציה, לא רפורמה - אלא הכפפת התקשורת החופשית בישראל למאזן אימה חדש מול השלטון. ייתנו - יקבלו. לא ייתנו - לא יקבלו. בדבר אחד צדק השר: מדובר בשינוי כללי המשחק. אפילו אם חלק מסעיפי החוק החדש יעברו, יהיה זה אורבן שיצטרך להגיע לישראל ללמוד כיצד עושים מהפכה סמכותנית.
לפי הצעת החוק שאושרה - הודות לדיל עם החרדים - היעד העיקרי אותו מנסה קרעי להשיג הוא למעשה ביטול הפיקוח הרגולטורי והעברת הכוח והשליטה לידיי מנגנונים פוליטיים.
בראש עיקרי החוק עומדות סגירת הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלווין והקמת רגולטור חדש - גוף פוליטי אשר את חבריו תמנה הממשלה, שלמעשה תהיה בפועל גם זו שתחליט בענייני חדשות שנויים במחלוקת, כמו גם בנושאים מסחריים - סמכות שנתונה כיום בידיי רשות לתחרות.
סעיפי החקיקה כוללים בין היתר כאמור ביטול של הרשויות המפקחות הקיימות, כשלעצמו - צעד ראוי שהופיע גם בכוונות חקיקה קודמות של שרי תקשורת קודמות. המועצות הוותיקות הללו מזמן אינן מתפקדות אלא כחותמת גומי. אלא שקרעי מציע לבטל גם את הכמעט, ולהקים מועצת שידורים מטעמו עם סמכויות פיקוח חסרות תקדים בתחום השידורים והחדשות. המשמעות היא אדירה: המועצה החדשה תשלוט במודל הכלכלי של הערוצים והפלטפורמות באמצעות סמכויות המקבילות לרשות התחרות ודרך השליטה בכיס תתאפשר שליטה בתוכן.
בידי הרשות החדשה בה ישלוט קרעי תהיה הסמכות להשית קנסות דרקוניים בסך מיליוני שקלים (עד 1% מהכנסות גוף השידור) לכל הפרה, שבכוחן לחסל ערוץ באבחת החלטה. קרעי טוען אמנם שההפרות יוטלו רק ב"נושאים תחרותיים", אלא שאם בגוף שידור לא יעבירו את נתוני הצפייה (גם בזה מתכוון קרעי לשלוט, ועל כך בהמשך) - הוא יוכל להטיל קנס. לכאורה, מדובר הרי ב"הפרה".
בפועל, קרעי לא יצטרך להשתמש ולו פעם אחת בשוט הרגולטורי הזה. בעלי הערוצים בישראל, שגם ככה לא מגלים אומץ מיוחד מול הממשלה, יבינו את המסר לבד. המסר יעבור גם למנכ"לי חברות החדשות (שלפי החוק החדש תבלענה לתוך חברות האם ללא פיקוח ציבורי וחציצה מל הבעלים), והצזורה העצמית תפעל לבדה. איזה עיתונאי רוצה שהמעסיק שלו יצבור בגללו חובות, ואיזה מעסיק רוצה עיתונאי שמביא לו "צרות".
על פי הערכות כיום, ערוץ 14 עומד בקרוב לעבור את רף ההכנסות של 80 מיליון שקל. על פי הרגולציה כיום בעת מעבר הרף, ערוץ 14 יהיה מחויב להחזיק ברישיון שידורים רגיל כמו רשת וקשת.
כיום, בעלי רישיון שידורים בישראל מחויבים בהפרדה מבנית בין חברת החדשות לערוץ. כלומר, להחזיק בדירקטוריון נפרד, להשקיע סכום מינימלי של עשרות מיליוני שקלים בשנה בחברת החדשות ועוד. בנוסף, כל ערוץ עם מחזור הכנסות של מעל 80 מיליון שקל מחויב להשקיע 15% מהכנסותיו בסוגה עלית.
באורח פלא - דקה לפני שערוץ 14 מגיע לתקרה המחייבת שידורי תוכן איכותיים - מגיע קרעי ומבקש לבטל את חובת ההפרדה, ובכך מייצר הקלה בשווי עשרות מיליוני שקלים על הערוץ המשמש כגוף תעמולה לשלטון, ובו מרבה קרעי עצמו (יחד עם שרי וראש הממשלה) להתארח על בסיס קבוע. במקביל, חובת התוכן מצומצמת לפתע מ-15% ל-6.5%.
חדש בישראל: פיקוח על החדשות באינטרנט
וזה (עדיין) לא הכל. בהצעת החוק תחת הגדרת "ספק תכנים" נכנסים גם ספקי תכנים באינטרנט כך שהחוק מעניק למועצה סמכות גם עליהם ולהטיל עליהם קנסות. למעשה, לפי הגדרת החוק היבשה, מספיק שאתר חדשות יעסיק 5 עיתונאים עם הכנסות של 2 מיליון שקל בשנה ושידור תכני וידיאו בסה"כ של 40 דקות בלבד ביום - והוא חייב להירשם במרשם. למועצה החדשה תהיה סמכות לפסול אתר כזה ולהורידו מהמרשם וכתוצאה תאסר עליו פעילות חדשותית באינטרנט.
ומעל לכל הההתערבות הגסה בשוק החופשי והסרבול הרגולטורי (לא רק היועמ"שית מתנגדת לחלק מסעיפי החוק, גם ברשות האסדרה העירו כי משרד התקשורת לא הציג מודלים דומים לכך בעולם), ישנו גם מה שאין - והוא טיפול בסכנה האמיתית שמרחפת מעל ראשם של כל השחקנים בשוק - השתלטות ענקיות טכנולוגיה מבוססות פרסום על שוק הפרסום העולמי והישראלי. זאת בניגוד מוחלט לכיוון של הרגולטורים במערב.
אין מנוס מלהקשיב היטב לשר קרעי: ברקע שנת בחירות, הממשלה רוצה להשתיק את התקשורת החופשית, להרתיע כתבים ולהלבין עוד תקציבים לשופרותיה. כשמוסיפים לסלט הבעייתי הזה גם את בליץ החקיקה הפרסונלי למינוי מועצת תאגיד השידור ופיקוח על תקציבו והמלצות הוועדה שהקים שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגירת גל"צ (אפילו ללא צורך בחקיקה), התמונה ברורה.